האם יכולה לעמוד לבעל טענה כי הוא היה סבור שבהסכם הממון שחתם עם האישה טרם הנישואין האישה מוותרת ו/או לא תתבע את כתובתה במקרה של גירושין? כל שכן אם הוא טוען שהדבר נאמר לו מפורשות על ידי האישה, ובשים לב כי האישה הינה עו"ד המתמחה בדיני אישות משפחה, וככל הנראה "עבדה על הבעל" בקשר לכך?
תשובה:
א. ראשית, זה לא ראוי לעשות הסכם כזה. חז"ל תיקנו כתובה "כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה". וכאן בהסכם כזה, הם בצם מעקרים את הכתובה כאילו אינה קיימת כלל מיום שנכתבה, אז לשם מה כתבו את הכתובה??
ב. טענת הבעל שלא ידעה או שהאישה רימתה אותו, אינה מתקבלת. בבית יוסף (חו"מ סי' מה) הביא בשם תשובת הרשב"א שאדם שחתם על מסמך בלי לקרוא אותו, ואח"כ טוען שלא הבין וכד', טענה זו אינה מתקבלת משתי סיבות. האחת, שאינו נאמן לטעון שלא הבין. ומן הסתם בודאי דאג לכך שמישהו שהוא סומך עליו יקרא אותו בפניו. טענה נוספת כותב הרשב"א, משום שכוונתו להתחייב על כל מקרה ועל כל דבר שמופיע שם. לכן לעולם חתימתו מחייבת אותו. ודין זה הובא גם בשו"ע שם בלי כל חולק.
