שלום רב להדר"ג,
אבקש מאת הדר"ג לחוות דעתכם בנדון דלהלן:
1) בעל ואשה שנישאו ונולדה להם בת אחת שתחי', ולאחר זמן הגיעו לבית הדין כדי להתגרש.
2) היות והאב גר בארץ ישראל, והאישה מתגוררת באנטוורפן, בלגיה, התנה הבעל את מתן הגט בכך שהאישה תביא את הבת שתחי' לביקורים בארץ פעמיים בשנה, כל פעם לשבועיים ימים.
3) לאור דרישת האב נחתם הסכם גירושין, בו נאמר בזה הלשון: 'האם והבת יבואו לישראל על מנת שהאב יוכל לראות את הבת פעמיים בשנה שבועיים ימים כל פעם'.
4) האשה נישאה בשנית, ולאחר כמה שנים נולדו לה 3 ילדים. ומעתה היא טוענת, שמשום שינוי הנסיבות הנ"ל, אין באפשרותה להביא יותר את הבת שתחי' לארץ. ושלכן אין יותר ערך להסכם הגירושין הנ"ל.
5) לעומתה טוען האב, שאין לטענתה שחר. היות, והיא התחייבה להביא את הבת לארץ. וממילא גם אם זה בגדר אונס. מה לו ולאונסה. ומה גם, שבוודאי שאין זה בגדר אונס, בפרט משום שהאם בוודאי תוכל למצוא את הדרך (על ידי שליחה) להביא את הבת לארץ.
6) בנוסף לאמור טוען הבעל, שהדין עמו, היות ושינוי הנסיבות הנ"ל היה ידוע מראש. שהרי היה ניתן לשער שאחרי גירושיה, תלך האם ותינשא בשנית כדרך כל הארץ, ומן הסתם תביא עוד כמה ילדים לעולם-
אם כן ממילא, כשהתחייבה בסתם להביא את הבת שתחי' לארץ, בוודאי שזה כולל גם מצב כזה שהיא הולידה כמה ילדים, היות והיה ניתן לחזות זאת מראש. ולכן טוען הבעל שאם אין באפשרותה להביא בעצמה את הבת שתחי' הנה, שעליה למצוא את הדרך, כגון על ידי שליחה, להביא את הבת הנה.
ומעתה נשאלות השאלות דלקמן:
1) האם באמת על פי ההלכה האישה יכולה לטעון שההסכם בטל מחמת שינוי נסיבות.
2) ואת"ל שיש לטענה זו על מה להישען. האם בנדון דידן שהיה כמעט ברור שיחול שינוי בנסיבות, ניתן לטעון שההסכם עומד על תילו.
3) האם העובדה, שהאב עשה ויתור מצידו, והסכים לתת את הגט רק לאחר שהובטח לו ביקורים כאן בארץ פעמיים בשנה, מחזקת את טענתו, שכל הרחות שבעולם לא יוכלו להזיז את הסכם הגירושין הזה ממקומו-
הן מחמת שאולי בכה"ג שהבעל נתן תמורה לאשה תמורה (היינו הגט) על התחייבות זו, על פי הלכות 'חושן משפט' יש תוקף להתחייבות כזו גם אחרי שינוי נסיבות-
והן מחמת הלכות 'אבן העזר' שטוען הבעל, שאילו היה ידוע לו שבשלב מסוים לא יהיה ערך להתקשרות הזו. שלא היה נותן את הגט מעולם. וממילא, שמא זהו בגדר גט מוטעה.
4) ואת"ל, שעל פי ההלכה, אין האישה מחויבת יותר להביא את הבת שתחי' לארץ. האם יש מקום לבעל לטעון, שהיות והבת כבר למעלה מגיל שש, שממילא כל עוד והאישה לא מבצעת את ההסכם ככתבו וכלשונו, שלכל הפחות עליו להיות פטור מתשלום מזונות.
אשמח מאוד אם הדר"ג יוכלו לכתוב את כל המקורות שידועים להם בענין זה.
והנני להודות לכם מאוד על תשובתכם.
ויה"ר שהשי"ת ישלם פעלכם,
ותהי משכורתכם שלימה מעם ה' אלוקי ישראל.
תשובה:
שלום רב,
על הפרשות של ההסכם, כבר קיבלת תשובה לפני כמה חודשים, ראה כאן.
זה ברור שההסכם עומד בעינו, להסכם יש שני צדדים, צד אחד אינו יכול לבוא ולומר שיש שינוי בנסיבות ולהפר הסכם סתם כך, כפי שכתבת להסכם יש מכלול של דברים, ולא ניתן לשנות אותו לאחר שכבר החל לפעול. כוונתי לומר, אפילו בהנחה שהאישה צודקת ויש שינוי בנסיבות, ואילו היתה יודעת וכו' לא היתה מסכימה לזה, וכי הדבר לגמרי בידה? הרי באותו מידה גם הבעל יכול לומר שלו היה יודע שהיא תחליט במצב כזה שיש שינוי בנסיבות הוא לא היה חותם על ההסכם. [מה גם שלא נראה כלל ששינוי כזה גורם לה לטעון טענה כזו].
מעבר לכך, יש בעיתיות לאכוף קיום סעיף כזה בהסכם, לכאורה יש בזה משום קנין דברים. אבל בדרך כלל הסכם גירושין טומן גם סנקציות מעשיות על מי שמפר את ההסכם, צריך לעיין בהסכם בכדי לקבוע אלו סנקציות נקבעו על הפפרה כזו של ההסכם.
יתרה מזו, גם אם אין כל סנקציות בהסכם. הבעל יכול לתבוע "הפחתת מזונות" על כך האשה אינה מקיימת את ההסכם הכרוך בילדה, הנושא אינו חדש, ובתי הדין פוסקים בצורה כזו ודומה מזו, לעיתים קרובות.
