הוצאת זרע באדם שאינו יכול להוליד

שלום לכבוד הרב,
האם מותר לאדם שאין לו זרע (מבחינה טכנית – עקר) ובשפיכה הוא לא מוציא זרע כלל, להוציא זרע לבטלה?

תשובה:

שלום רב.

אסור. גם אם האדם עקר אין להוציא זרע לבטלה.

מקורות:

אכן בשו"ת מהרש"ם (ח"ז סי' כו) הביא סברא כזו בשם שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ס"ט שאיסור הוצאת זרע לבטלה תלוי בראוי להוליד. לכן רצה לומר כי בסוגיא ביבמות (עו,א) שהתירו לו להוציא זרע כדי לבדוק עצמו אם הוא ראוי להוליד או לא (משום שהיה לו נקב בגיד), היה בגלל שאם אינו ראוי להוליד אין בכך איסור. אלא שסיים שם המהרש"ם שלכאורה ספיקא דאורייתא לחומרא. 

וכן רצה לומר בשו"ת שבט סופר אבה"ע סי' א'. וכעין זה כתב גם במנחת פתים (אבה"ע סי' כה) כי הסוגיא ביבמות הנ"ל מדובר בפ"ד שאסור לקהל ולכן היה מותר לו לבדוק משום שאין בו איסור הוצאת זרע כמו שבאשה אין איסור הוצאת זרע. (שלה, כמבואר בראשונים נדה יג). וקצת צ"ע למה לא חשש לקושיית המהרש"ם כיון שיש  ספק, וספיקא דאורייתא לחומרא. (ואפשר ששם מדובר שהיה נקב בגיד שפסל אותו לקהל, והנקב הזה נסתם, והספק הוא האם הוא אכן סתום או שמא עדיין יכול לצאת משם זרע וממילא פסול לקהל. וא"כ י"ל שמצד החזקה הוא בחזקת פסול לקהל ולכן מותר לו להוציא זרע לבדוק. וסברא זו כתב בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' צא).

אלא שבאמרי בינה (אבה"ע סי' ח') הוכיח כי איסור הוצאת זרע לבטלה יש גם באינו ראוי להוליד, עיי"ש. וכן בשו"ת בנין ציון לבעל הערוך לנר סי' קלז שכתב "ח"ו לומר סברא זו". כמו כן ברב פעלים (ח"ג אבה"ע סי' ב'): "ואשר כתבת במכתבך זה השני, שזה האיש יש לו טענה להתיר לעצמו דבר זה, וטענתו היא זאת כי מפני מה אסור להוציא זרע לבטלה שמא באותה טיפה נולד ילד, והנה זה האיש אינו ראוי להוליד מטיפות זרעו ילדים, מפני שאינו יכול לשמש מחמת עקימת הגיד שלו, ונמצא זרע שלו אינו חשוב לכלום עכ"ד, הנה דברים אלו הם אינם טענה אלא הם תואנה היוצאה מיצה"ר, להתיר לו איסור החמור מכל האסורין, כי כח תאותו ברע הוא מכניס בלבו דברים אלו שהם הבל וריק". וראה שם עוד שהמשיך בענין זה.

צריך לזכור, כי כל זה הוא רק מצד איסור הוצאת זרע לבטלה. אבל לדעת האגרות משה שכתב בכמה מקומות (אבה"ע א' סי' ע', ח"ב סי' יח, ח"ג סי' יד) כי איסור "לא תנאף" דהיינו הוצאת זרע בידים אינו נוגע כלל לאיסור הוז"ל. וגם במקום שמותר, כמו לצורך הפריה וכד', כתב האגר"מ כי בידים זה איסור דאורייתא מצד לא תנאף, ואין לזה שום היתר. אולם לא כולם מסכימים עם דעה זו. ואין כאן המקום להאריך בזה.

בכל אופן, ודאי שבפשטות האיסור אינו ניתר במקרה שאינו יכול להוליד, וגם אם יש ספק בגלל הדעה שהוזכרה לעיל, ספק דאורייתא לחומרא, ובודאי באיסור שכתב עליו השו"ע באבה"ע סי' כג כי איסור זה הוא חמור יותר מכל איסורים שבתורה.