כיסוי ראש כשאין שום אדם זר בבית

רגילים להביא את קמחית כמקור למנהג הזה, אך הציטוט חתוך… וכך אומרת הגמ' ביומא דף מ"ז: "תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? – אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. – אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו".

רואים בגמ' שחז"ל ביטלו את דבריה מכל וכל, ובוודאי יכלו לעודד אותה ולומר לה "אשרייך, ממך יראו וכן יעשו", אבל הגמ' הדגישה זאת כדי שנדע שלא מחמת זה יצאו בניה כהנים גדולים.

מקור המנהג הוא בזוהר הקדוש וזה לשונו (פרשת נשא קכה:) "תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערא דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר אתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנאה דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזא מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא" [תרגום: "טירוף הדעת יבוא על האיש שמניח לאשתו שיראה משיער ראשה החוצה. וזהו אחד מענייני הצניעות שבבית. ואשה המוציאה משערות ראשה החוצה להתייפות בהן, גורמת עניות לבית, וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדור, וגורמת שרוח הטומאה תשרה בבית. מי גרם לזה? השערות שנראו מראשה החוצה. ואם בבית כך, כל שכן בשוק".

ובמקום אחר בזוהר איתא עוד, "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לשיער אחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ".

וכן הוא ב"משנה ברורה" (ביאור הלכה סי' ע"ה), וזה לשונו: "בזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א… וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו, דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל. וכל זה לענין חצרה וחדרה".

אמנם יש להדגיש שע"פ רוב הראשונים והפוסקים מותר מדינא לגלות הראש בבית ובחצר, רק מנהג ישראל במקומות מסויימים היה להחמיר בזה.