מסיבה מעורבת במקום עבודה

באירופה ובאמריקה ובעוד מקומות לא היה מושג של מחיצה באירועים כי מעיקר הדין לא צריך, הרב יעקב יוסף הרמן זצ"ל חידש באמריקה חידוש גדול במסירות נפש שלא ירקדו נשים וגברים יחד (כמו שהיה נפוץ לא רק באמריקה) אלא במעגלים נפרדים, אבל הפרדה במקומות הישיבה מאן דכר שמיה, וקל וחומר מחיצה – כל זה התחדש בדורנו ועל זה נאמר "אכשר דרא".

ויש שניסו לדחוק שבעבר רק המשפחה היתה חוגגת ולא היו מזמינים חברים וחברות של המשפחה כמו בימינו, אבל כבר מבואר ברמב"ם לא כך, וזה לשונו בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א), וזה לשונו: "כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה".

מנהג הישיבה המעורבת הוא עתיק, מימי הלבוש, וכתב הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות ל"ו), שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מכל מקום אין נזהרין עכשיו בזה, והיינו טעמא משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו (והביאו בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' י"ג).

וכן היה מנהג פשוט בחו"ל לפני כמה עשרות שנים, כפי שמעיד הגר"מ קליין גאב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ד סימן ל"ד):

"וזכורני כשבאנו מהמחנות לפני כחמשים שנה לאמריקה והיו כל החתונות אז פה בתערובות נשים ואנשים, והיו הרבנים, ואפילו מראשי ישיבות, יושבים באולמות יחד עם התערובות, ואין פוצה פה ומצפצף. ואדרבה פעם היינו כמה ידידים וחברים מהחתן, ובקשנו מגדולים שישבו שם שיתנו לנו רשות לעשות מחיצה לשתי שלחנות לכה"פ, שנוכל להשתתף בשמחת חתן, ושחקו מאתנו, וחזרנו הביתה בלי ליכנס להחתונה. וב"ה אכשיר דרא".

מכל האמור נראה שבמקרה הנ"ל ישתדל לשבת ליד גברים מימינו ומשמאלו, ותו לא מידי (אלא אם יש שם אווירה של הוללות, שזה כבר סיפור אחר).

רק כעת אני מבין שהשואלת היא אשה, ואם כן הסיפור הוא אחרת לגמרי.
אני חושב שאולי כדאי לציין לפחות שם פרטי של השואל / שואלת.