שאלה:
בידוע שאשה נשואה חייבת בכיסוי ראש, האם זה מדאורייתא? ומה זה 'עוברת על דת משה' ו'עוברת על דת יהודית'?
אם אפשר להרחיב במקורות ובשיטות.
תשובה:
שלום רב,
מקור הדינים בכתובות (עב, א), ושם פירש רש"י, דת משה היינו דין תורה, ודת יהודית היינו דבר שנהגו בנות ישראל אף שלא כתוב בפסוק. בשניהם אשה העוברת עליה, בעלה מוציאה בלא כתובה, כמבואר שם.
פרטי הדינים הם כך,
א. מדין תורה אסור לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בגילוי שער ראשה, וזהו דת משה [כתובות שם, וראה תרומת הדשן סי' י, לבוש אהע"ז כא, ב].
ב. כיסוי ראש הנקרא קלתה, כיסוי שיש בו חורים קטנים ונראים קצת משערותיה אסור ברשות הרבים מדת יהודית [גמרא שם]. ויש שהוסיפו שיש מקומות שמדת יהודית היוצאה לרשות הרבים חייבת לכסות ברדיד כל גופה [רמב"ם אישות פי"ג הי"א, פכ"ד הי"ב, וטושו"ע אהע"ז עג, א, וקטו, ד].
ג. במבוי שאינו מפולש מחצר לחצר מן התורה אסורה בפריעת ראשה רק מדת יהודית, אבל קלתה מותרת [גמרא שם שו"ע שם קטו, ד ובית שמואל ס"ק ט].
ד. בחצירה ובביתה יש אומרים שהיא מותרת בפריעת ראש בין מן התורה ובין מדת יהודית [רש"י ותוס' כתובות שם, הובא בבית שמואל שם ס"ק ט], ויש אומרים שיש בזה איסור דת יהודית [בית שמואל שם בשם הסמ"ג ומקורו בירושלמי]. וכן כתב הדרכי משה (סי' קטו), שמצד צניעות האשה צריכה לכסות ראשה אף בביתה, ולא תראה שערותיה כלל, וכמו שמצאנו בקמחית (יומא מז, א) שהקפידה בזה וזכתה שיצאו ממנה כהנים גדולים. וכ"כ המגן אברהם (או"ח סי' עה סק"ד) בשם הזהר פרשת נשא, שחמור מאוד שאשה תגלה שערות ראשוה אפילו בביתה וכן ראוי לנהוג. וראה עוד בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' לו), והאריכו האחרונים באיסור זה.
ה. דין פנויה בעולה גרושה אלמנה, מבואר בשו"ע אהע"ז כא, ב.
