לכבוד בית הדין
גבאי בית הכנסת, המקבל שכר עבור עבודת הגביה, טיפול בכספים, ועוד כמה תפקידים בתיפקוד בית הכנסת.
חברי הנהלת בית הכנסת בנו במשרד של בית הכנסת כספת עבור שמירת הכספים, עד להפקדתם בבנק.
הנהלת בית הכנסת הבהירה לגבאי שהכספת לא ממש חזקה, ועל כן שלא יניח שם כסף רב [לא הוגדר כמה זה כסף רב]
בערב יום הכיפורים היה בידו חמש אלף שקל מכספי בית הכנסת, הוא הניח אותם בכספת, הכספת נפרצה בעצם יום הכיפורים על ידי מברגים, והכסף נגנב.
הגבאי נגע במברגים קודם לכן וגם לאחר הפריצה, ועל כן הטביעות אצבעות היחידות שהיו על המברגים הם של הגבאי – ההנהלה אומרת אולי הגבאי פרץ על ידי המברגים כדי לטעון שנפרץ. המשטרה אומרת – אין זה הוכחה משום שיתכן שהגנב השתמש בכפפות, כמקובל אצל גנבים.
הנהלת בית הכנסת בהתיעצות עם רב בית הכנסת [שהוא לכאורה נוגע בדבר] החליטו לחייב את הגבאי בטענה שהוא שומר שכר החייב בגניבה.
1) הגבאי טוען:
א. הכספת נמצאת בשטח בית הכנסת, הכספת שייכת לבית הכנסת, נבנתה על ידי בית הכנסת, ידוע להם שהגבאי מניח שם את הכספים של בית הכנסת – אם כן זה חצר בעל הבית, ואנני נחשב כלל שומר באותה שעה.
ב. אמת שביקשו לא להניח שם כספים רבים – אך 5000 שקל אינו סכום רב, יחסית לבית כנסת שמגלגל בחודש רגיל, כ30 אלף שקל, ובפרט בימים נוראים שמתגלגלים סכומים גדולים יותר.
ג. בערב יום כיפור אין זמן ללכת לבנק להפקיד, והדעת נותנת שבזמן כזה לחוץ, גם אם הוא היה מתקשר להנהלה לשאול אותם האם אפשר להניח סכום זה בכספת, בודאי הם היו מאשרים לו. [יצויין, שכמחצית הסכום אכן נגבה ממש בערב יום הכיפורים, והמחצית השניה, נגבתה יום קודם לכן, אך לא הופקדה כדי לחסוך בעמלות – הגבאי מקפיד לבצע את ההפקדות בכל פעם שמצטבר בידו חמש אלף שקל, כדי לחסוך בעמלות].
2) נקודה נוספת – מדובר בכספת טובה [נתרמה לבית הכנסת על ידי אדם שהתשתמש בה קודם לכן לשמירת נשק אישי – שוויה בשוק כ300 שקל ללא הרכבה] מנעול הכספת ככל הנראה נפרץ על ידי מברגים פשוטים על ידי אדם שיודע את מלאכת הפריצה, המברגים נמצאים באופן קבוע במשרד, והפעם נמצאו שלא במקומם, אלא מושלכים במקום. אשר על כן רוצה הגבאי לברר האם סוג גניבה זה, אינו נחשב כאונס גמור, שגם שומר שכר פטור בו.
3) נקודה נוספת: לא היו שום סימני פריצה למקום [מלבד בכספת בעצמה], – המשטרה סבורה שמישהו שמחזיק מפתח של המקום ביצע את הפריצה [או שאדם רזה מאד נכנס דרך חלון צר]. המקום מכוסה במצלמות, ההסרטות נבדקו ונמצא שמלבד הגבאי, היה עוד אדם אחד שנכנס למקום. ההנהלה לא רוצים לפגוע בו ועל כן אינם פונים אליו בדרישה להחקר.
יצויין שהגבאי לא דורש שיחקרו את אותו אדם, כי הוא לא רוצה שהפגיעה תבוא מצידו.
הגבאי טוען, יש לכם חשוד, עליכם למצות איתו את הדין ולחקור אותו בדרכים המקובלות, כל עוד שלא עשיתם כן, הרי זה מחילה מצידכם, ואינני צריך לשלם מחמת טוב ליבכם. [הגבאי ביקש לקבל את ההסרטות, אך ההנהלה טוענת שבטעות הם נמחקו].
4) נקודה נוספת: רב בית הכנסת אמר לגבאי – 'מישהו ראה בכלל שהכנסת את הכסף לכספת' – נראה מדבריו שהוא בא בספק האם בכלל הגבאי דובר אמת על כך שהניח שם את הכסף = השאלה היא האם יש רשות לומר כך לגבאי, שעושה עבודתו נאמנה שנים רבות – בערך 20 שנה.
[מלבד שהגבאי מוכר בשכונה כאדם אמין, וישר, עוד יעיד על נאמנותו הסיפור הבא = לפני תקופה הגבאי שכח את הכספת פתוחה, ונגנב משם 8 אלף שקל, והגבאי שילם זאת מכיסו].
למעשה:
הגבאי מפחד להפסיד את עבודתו, וגם מפחד שיהיה גזל בידו, ועל כן הוא נכון לשלם, אך אינו מוחל, אלא אומר 'אני אשלם, והגזל על הראש של הנהלת בית הכנסת והרב'.
ההנהלה אומרת אם אתה סבור שאתה לא חייב, אל תשלם אלא תפנה לדין תורה.
הגבאי חושש לעשות זאת, הוא מרגיש שזה יפגע בבריאותו [הוא סובל בלב], ומעדיף לסגור את הסוגיא בדרכים יפות.
הדעת נותנת שאם יהיה בידו חוות דעת של בית הדין, עם מקורות, ההנהלה והרב יחזרו בהם מדרישתם.
על כן אודה לכם אם תצרפו מקורות לחוות הדעת.
בתודה מראש
ותזכו למצוות.
תשובה:
קשה לענות בוודאות על שאלה כה מורכבת, מבלי לשמוע את טענות הצדדים. אני מבין שיש לצדדים קושי לבוא לבית דין, בהתאם לכך אענה על פי הנראה לי מתוך מכתב זה.
נראה לי שהגבאי חייב.
הנימוקים הן כדלהלן:
פריצת הכספת איננה בגדר גניבת אונס (שנחלקו בה השו"ע והש"ך בסי' שג סעיף ב), כספת המיועדת לשמירת סכומי כסף שאינם גבוהים בלבד אינה דומה לשמירת כסף תחת חומה של ברזל, כדי להכנס בגדר גניבת אונס יש צורך בכספת מעולה המיועדת אף לשמירת סכומי כסף גבוהים. בנידון דידן מדובר בגניבה רגילה ששומר שכר חייב עליה.
הגבאי אינו נפטר מחיובי שמירה בכך ששם את הכסף בכספת, כיון שבזה עדיין לא תמה תפקידו, שהרי הוא היה אמור גם להפקיד את הכסף בבנק.
נקודה זו שהשמירה שלו היתה בתוך תחומי בית הכנסת איננה פוטרת. עיין ש"ך ונתיבות תחילת סי' שו.
הואיל וכן, הגבאי חייב לשלם לבית הכנסת, ואם רוצה יש לו זכות לחקור את האדם שנראה במצלמה, אבל גם אם יימצא הגנב, הגבאי חייב לשלם מכיסו ולחזור לתבוע את הגנב, כמבואר בשו"ע סי' שה סעיף ב. אם הנהלת בית הכנסת איבדה את הוידאו אין לגבאי תלונה עליהם, שהרי מעולם לא התחייבו לספק לו צילומי וידאו.
בקשר לטענה שהוא שומר שכר החייב בגניבה:
לכאורה נראה שיש מקום לפקפק על עצם ההתחיבות של הגבאי לדיני שומר שכר.
משום שהרי לא מצינו בין כל הפקידים למיניהם כגון מוכר במכולת, או פקיד בבנק, או בכל משרד אחר, המתעסק במשא ומתן שבכספים, שיהא דעתו של הפקיד לקבל על עצמו חיוב לשמור את הכסף באופן יותר מהמקובל. ולשלם באופן שיגנב כאשר הדבר לא בשליטתו.
ואם כן לכאורה יש לנו מנהג המדינה שההסכם שבין הנהלה לבין הפקיד, היא על דעת שאינו אחראי במקרה של גניבה מעין זו.
ואמנם בשס מבואר שכל אומן חייב בשמירה, כשומר שכר כיון שמקבל שכר חלף עבודתו, מכל מקום יש לומר שכל זה דווקא בזמנם שהיה מקובל לשכור שירותי שמירה בשכר, ולכן היה דעת בני אדם לקבל אחריות על גניבה אפילו בשמירה רגילה כגון הנחת הכספים בקרקע כדרך שמירתן, ולכן כאשר בכלל עיסקת האמונות נכללת גם אחריות על השמירה, מובן שכוונתם לשמירה כמוקבל באופן שיש שכר. אבל היום שאין מקובל כלל כזו עיסקה בקרב הציבור, ממילא נראה שפשוט שדעת בני אדם איננה על אחריות שמירה כשומר שכר, ובודאי שאם יבהירו למוכר במכולת שהוא אחראי אפילו באופן של גניבה, אף שלא חרג כלל מהוראות בעל הבית באשר לאופן שמירת הכסף, הוא לא יסכים לזאת בכלל השכר הרגיל, אלא ידרוש עבור כך שכר נוסף/אחר כעין ביטוח, או שמירה מיוחדת.
כמו כן: מלשון הגמרא בחיוב שומר שכר 'להכי יהבי לך אגרא כי היכי דלעביד לי נטירותא יתירתא' נראה שעצם החיוב של שומר שכר הוא רק מחמת שהבעל הבית דורש ממנו לשמור באופן מעולה יותר מהמקובל, אבל במקרה שלנו שהוא שמר באופן המקובל בעולם, ומקובל על בעל הבית, ומעולם לא דרשו ממנו לשמור באופן טוב יותר, לכאורה יש בזה כעין הסכם שבדעתו ובדעת בני אדם, שלא להתחייב על כך, והרי זה ככל תנאי שבממון שתנאו קיים. ואנן סהדי על תנאי זה.
אגב, הגבאי הגיב על כך, שאם כן בודאי שמהיום ואילך הוא או יתנה עימם שדינו יהיה כשומר חנם, או ידרוש סכום מיוחד על אחריות זו – הדבר מלבד שדעת בני אדם כיום היא, שבכלל השכר על המלאכה לא כלול חיובי שומר שכר. ואם כן מדוע לא יועיל מנהג המדינה לקבוע שכך חל ההסכם מראש.
בברכה מרובה
ותודה רבה
כתבנו את הדין, כפי הנראה לנו, אם יש מנהג ידוע שונה, לכאורה המנהג קובע, אבל צריך שיהיה מנהג ברור וידוע לכולם. לא כל דין שנשמע קצת מחודש הופך להיות נגד המנהג.
השאר תגובה