שאלתי שמלה והתנאי היתה שלפני שאני אחזיר אני יעשה ניקוי יבש עכשיו הניקוי יבש הזיק את השמלה האם אני פטור מדין מתה מחמת מלאכה?
תשובה:
א. לענין הפטור של 'מתה מחמת מלאכה', תלוי אם הנזק הוא מחמת סוג הבד, שיכול להתקלקל בניקוי יבש, מסתבר ששייך פטור של 'מתה מחמת מלאכה', אף שאין זה מחמת מלאכה, מכל מקום נראה שסברות הראשונים לענין 'מתה מחמת מלאכה', שייכות אף לענין זה. סברות הראשונים לענין 'מתה מחמת מלאכה' הובאו בעלון המשפט גליון 17 עמוד ג. אבל אם הנזק אינו קשור לסוג הבד או הבגד, אין פטור של 'מתה מחמת מלאכה', ועיין להלן.
ב. יש גמחים של שמלות שמקובל שמוסרים לניקוי יבש מסוים (על פי דרישת הגמ"ח) והם מעבירים את הבגד ישירות לגמ"ח, במקרה זה מהרגע שמסרו לניקוי יבש נפטרים מכל החיובים, כדין שואל שמסר לשלוחו של המשאיל שפטור, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' שמ סעיף ח. אבל אם השואל לוקח מניקוי יבש ומחזיר בעצמו אין פטור זה, ועיין להלן.
ג. אם שאל שמלה למטרה מסוימת, כגון לחתונה, ולאחר מכן אין לו שום צורך בשמלה, נראה לכאורה שלאחר החתונה הסתיים זמן השאלה, כמבואר בשו"ע סי' שמא סעיף ב, וממילא דין השואל כשומר שכר ולא כשואל, וכדין שואל לאחר שהסתיים זמן השאלה המבואר בסי' שמג סעיף א. וממילא כאן שמסר לניקוי יבש על פי הוראת המשאיל, פטור מחיובי שמירה, והמשאיל יכול לתבוע רק את הניקוי יבש, וכדין שומר שכר שהיה ידוע מראש שימסרנו לשומר אחר שפטור, כמבואר בש"ך סי' רצא ס"ק לז. אבל אם לא שאל למאורע מסוים, יוצא שעדיין היה עליו חיוב כשואל, אם כן אף אם מסר לניקוי יבש ברשות המשאיל, עדיין חייב (אם לא שייך אחד מהסיבות לפטור שכתבנו לעיל), כמבואר בנתיבות המשפט סי' רצא ס"ק כד.
