שאלה:
שלום רב לרב
לגבי פרשת בלק :
צר לי שמקוצר דעתי, עדיין לא הבנתי דברים יסודיים בפרשה: אם אדם נידון לפי מעשיו אז מדוע בלעם יכול לבטל את ההנהגה הזו שהיא בעצם חלק מיסודות התורה ואחד משלושה עשר עיקרים?
בנוסף, נניח שבלעם יכל לקלל, איך ניתן לומר שהיה מצליח כפי שהגמרא בברכות אומרת : "שאלמלי כעסתי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט!" אתמהה גדולה… וכי משה רבינו היה יושב בחיבוק ידיים ול היה מונע זאת ? הרי הוא היה איש האלוהים ?, ומה עם ההבטחות שהבטיח ה' לאבותינו שירבה את זרעם ויכניסם לארץ ישראל ? כיצד אם כן יתקיימו הבטחות הללו אם בלעם היה מצליח לקלל ?
בנוסף, מה משמעות " עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים " – מה יש לזכור? הלא מי נתן לאותו רשע את היכולת לקלל? הרי הקב"ה בעצמו נתן לו כח זה אז מה העניין כאן ?
היות ואני מוסר שיעור קבוע במקום מגורי, אשמח לתשובות על מנת להסביר גם למשתתפי השיעור, כי הפרשה הזו הכי קשה לי להבנה ברובד הפילוסופי שבה.
תשובה:
שלום וברכה
במפרשים האריכו רבות בענין זה, העיקרון הבסיסי הוא שקללה זה לא סתם כפי שהיום אנחנו מכנים קללה…. ברכה עסיסית… אלא זה יותר מה שאנחנו קוראים היום קטגוריה. כלומר בלעם בא לחפש את נקודות החולשה של עם ישראל ובכך לקטרג על עם ישראל ולהגביר עליהם את מידת הדין. לכן גם כידוע רצה לכוין את הרגע לזמן שהדין שולט בעולם, ולבסוף נמצא מברך, כל הפרשה כאן אינה דוקא ברכה במובן הפשוט של המילה, אלא דברי סניגוריה שממילא משפיעים ברכה, מה טובו אהליך יעקב וכו'… כך שבסופו של דבר ברור שאדם נידון לפי מעשיו, אבל מי הוא שיאמר זיכיתי לבבי… דברי קטיגוריה יש להם כח עצום של הרס.
