מוקצה של נר – גרף של רעי

שאלה:

בב"י סימן ש"י סע"ג הביא דברי המרדכי בשם סמ"ג דמוקצה מחמת איסור
דדחיה בידיים כנר הדולק באותה שבת אסור לטלטלו ויש מתירים משום דהוי כגרף של רעי ואינו נכון והמחמיר לא הפסיד ע"כ ותמה הב"י שכתב בלשון חומרא ולא דחה דבריהם מעיקר הדין. והדרישה תמה על תמיהתו אף שאסרו בנר שכבה משום מוקצה מ"מ במידי דקשה עליו לסבלו ומצטער ודאי מותר להוציאו כדין גרף של רעי אלא שכתב המרדכי דאין כל אדם
יכול לומר אסטניס אני ולולי זה פשוט להתיר ע"כ.
ולכאורה חילוק יש ביניהם דהרי גרף של רעי מוקצה מחמת גופו כצרורות ואבנים אבל נר מוקצה שלו חמיר טפי משום דבביה"ש היה אסור לטלטל הנר דהוא בסיס לשלהבת ושמא יבוא לידי כיבוי והדלקה בהטית הנר וזה פשיטא שנאסר אפ' כשמצטער וכיון דקי"ל מיגו דאיתקצאי ביה"ש מוקצה לכל השבת וביאר הב"י בסי' רע"ט דדין המוקצה חל כמו שהיה בביה"ש א"כ  מוקצה דנר חמיר מגרף ואסור מן הדין .
אבל קשה לי לומר שהדרישה לא חשב על זה אז מה באמת הוא סובר?

תשובה:

שלום רב

אינני חושב שיש בכך תוספת חומרא, כיון שגרף של רעי אף פעם לא הופקע מדין מוקצה, וגם הוא היה מוקצה בין השמשות אלא שיש פעולה מסוימת שהתירו בו – להוציאו החוצה מחמת שהוא מפריע, וממילא המיגו דאיתקצאי אינו רלוונטי כאן.

יום נעים