שלום
חולה עם רקע דמנטי במצב סיעודי.
לכאורה אין לו הנאה ממשהו, מסתבר שסובל.
עבר כמה אשפוזים בעיקר עקב שאיפת תוכן קיבה לריאות, מה שגורר דלקות ריאות וסיבוכים נוספים.
מה התייחסות ההלכה בנוגע לטיפול הרפואי בו?
מה בנוגע לפעולות מצילות חיים כמו הנשמה מלאכותית, פעולות שכרוכות בעצמן בסיכון, אך גם לאחר מכן יש את עניין הגמילה מהנשמה.
האם היחס הוא כמו לאדם רגיל? יש לעשות הכל על מנת להאריך את חייו גם במחיר סבל ואולי החמרת מצבו הכללי?
(ניכר מהרופאים שהם לא בעד העניין, אך כמובן שהם לא הקובעים)
תודה
תשובה:
שלום רב
זה שהאדם הוא דמנטי או סיעודי אין בכך כדי להקל בצורך להאריך את חייו. באופנים מסוימים של איבוד נשימה התירו הפוסקים שלא לחבר חולה למכונת הנשמה כאשר יגרם לו כתוצאה מכך סבל רב, אולם אם כבר חובר למכונה כזו אסור לנתקו ממנה.
בכל מקרה לא ניתן לענות על שאלה כזו באופן כוללני כל כך וכל מקרה חייב להיות נידון לגופו, לפי מצבו של החולה, אופי הטיפול והשלכותיו, וחייב להיות מוכרע על ידי פוסק הלכה מובהק, ובשום אופן לא בתכתובת באינטרנט.
קדושת החיים בעם היהודי היא ערך עליון, ולכן הנושא הניצב לפתחכם הוא בעל משקל רב, ומההכרעות ההלכתיות הקשות ביותר שיש. ידועים לי כמה רבנים המתמחים בתחום זה ביחוד, ניתן להתיעץ עמם טלפונית, ביניהם: הגאון רבי אשר ויס, המשמש בין השאר כסמכות התורנית של בית החולים שערי צדק בירושלים, הגאון רבי יצחק זילברשטין רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, המוסר מזה שנים שיעורי הדרכה לרופאים בתחומי הרפואה וההלכה.
