שאלה:
בוקר טוב,
בדוריינו יש מודעות גדולה לנושא "בעיית קשב וריכוז"
כידוע, אנשים הסובלים מבעיית קשב וריכוז יש בעיה במוליכי דופמין מה שיוצר כמובן כבדות וקושי בעשיית פעולות משעממות כמו כן , יש קושי בדחיית סיפוקים מה שמתנגש עם הדת אין ספור פעמים.
לאחרונה הייתה לי שיחה עם מישהו בנושא אשר טען בפני כי כאשר המסילת ישרים מדבר על נושא העצלות, הוא מדבר על כלל בני האדם ומציין כי האדם נוצר מהאפר ולפיכך יש נטיה לעצלות בכולנו.
וכי בעצם גם אדם עם הפרעת קשב , שמתקשה לצאת לבית הכנסת הכל בא מהעצלות ועליו להתגבר על מידה זו..
כמו כן, כל ההגבלות ודחיית הסיפוקים שהתורה מצווה אותנו מתנגשים עם הפרעת הקשב אשר מלווה באימפולסיביות וחוסר בדחיית סיפוקים.
איך ניתן להסביר זאת?
תשובה:
שלום וברכה
האמת ששאלתך נוגעת במידה זו או אחרת לחלק גדול מהאוכלוסיה, כי אמנם לקחת דוגמא יחסית קיצונית, אבל גם ברזולוציות יותר עדינות, לא כל אדם נמצא עם אותם תנאים כמו של חברו או שכנו, מבחינת כישורים, משפחה פרנסה חינוך יצרים טבעים וכו', וכאן השאלה הנשאלת שלכאורה זה לא הוגן, או לא יכול להיות שכולם מצווים באותה התורה כאשר סל הכלים שלנו כל כך שונה אחד משל חברו.
וכאן חשוב להבין שלושה דברים:
ראשית, נכן הדבר שכל אחד יש לו נסיונות שונים, ומה שקל לאחד לפעמים קשה לשני, ורק בורא עולם יודע למה הוא זימן לאדם אחד ניסיון קשה יותר בתחום מסויים שאולי הוא זה שיותר מתאים לנשמתו לתקן וכו', ולחברו הוא מזמן נסיונות אחרים, בתחומים שונים או בצורות שונות. אבל אחרי כל הנסיונות וכל ההבדלים, נכון הדבר שכולנו מצווים באותה התורה.
שנית, לא נכון להסתכל על נושא הבחירה רק לפי יכולות פיזיות או קוגנטיביות ספציפיות. הבחירה מורכבת מהרבה מרכיבים נפשיים, יצריים, ואפילו רוחניים במובן של יצר הטוב ויצר הרע, ובורא עולם דואג שלכל אדם תהיה בחירה שקולה ומאוזנת, ועל זה אמרו חכמים שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, כלומר, אם המצב הפיזי קל יותר או הרקע המשפחתי מאפשר יותר, יבוא קושי אחר שיעמיד את האדם בבחירה, או בנקודה אחרת בו עיקר התמודדותו [יש אדם שהבחירה שלו בנקודה של אם לשמור שבת, ואדם אחר לגבי פרטים עדינים יותר באופן ניצולה הנכון של השבת, וכו'].
נקודה שלישית, עד עתה דיברנו על מה מצופה מהאדם ברמה המעשית, אבל בענין של שכר ועונש ומה בעצם גודל התביעה על אדם שלא עשה דבר כזה או אחר, ודאי יש הבדל לפי רמת הקושי וסל הכלים הולל שיש לכל אדם, והתביעה על אדם בעל הפרעת קשב תהיה שונה מאדם שאינו סובל מקושי זה.
לסיום רק נקודה חינוכית, הגם שנכון שהכל נדרש מכל אדם וכו', הורים צריכים לזהות מתי לדרוש ומתי להעלים עין, מתי לדרבן ומתי רק לחבק, מתי למחות דמעה ומתי לדחוף קדימה, וצריך להזהר אוד עם כל אחד לפי כוחותיו, לא לייאש ולא לשבור ולא להלחיץ, ומאידך לא להחליש ולא לחבק חיבוק דב שנותן לילד תחושה שבלאו הכי הוא כלום ולא צריך חלילה לעשות כלום…
והרבה הרבה להתפלל לה', לסייעתא דשמיא, לקבל החלטות נכונות, ושהילדים יצליחו בכל אשר יפנו ויגדלו לתורה וליראת שמים טהורה.
ברכה והצלחה ורוב נחת.
