שאלה:
שלום לרבנים,
אתן מעט רקע. חמותי אישה לא פשוטה, חלק מכך גם בגלל קשיים בחיים, אלמנה וכו'. בכל אופן היא אישה עם מעט מאוד דעת. אבל מלבד זאת היא גם מזלזלת בהרבה דברים, ולא זו בלבד אלא 'מחלישה' אחרים. היא החליטה שלא נח לה לצום בתשעה באב וכד', ואז כשקשה לאשתי בזמן הצום היא דוחפת ללמטה: מה הבעיה תשתי כבר. או לחילופין עם הכיסוי ראש, שגם ככה זו מצווה שצריכה חיזוק אצל האישה ומלווה בהרבה קשיים מצד המראה וכו', היא אומרת לה "זה ממש מבגר אותך". ואע" פ שכביכול אשתי אדם בוגר שעומד על דעתו, אבל במקומות הקטנות של האדם ובשעת קושי, כל אמירה כזו בוודאי כשבאה מצד אדם שהוא אוהב – זה מחליש ולא מוסיף טוב. וכן החליטה לשחק עם החשמל והאורות בשבת 'בזמן שאנחנו לא שמים לב'. וכו' וכו'.
בסעודת ר"ה היא החליטה 'לזלזל' במנהג שלא לאכול אגוזים. ואע"פ שגם אני איני נוהג בו, אך סו"ס מקורו במפורש ברמ"א ויסודו בהררי קודש. על כך השבתי לה שמשום מה היא עושה דברים הרבה יותר מופרכים ואמונות תפלות (אע"פ שלחלקן יש אי אילו מקורות, אך סו"ס היא פועלת אותם בלי דעת וממש כמו 'כח מאגי' שיסדר לה דברים בחיים. וזה הבל ורעות רוח). היא אמרה שמצדה לא צריך בכלל ללכת לשמוע שופר. אבל משפט אחרי זה מדבר על כמה 'חובה' לשים תמיד על השולחן זעתר ומלח. ולמרות שבעיני היא כמעט שוטה מוחלט, אבל אשתי כן נפעלת מדברים אלו ואח"כ זה ממש 'זורם לה בדם' ללכת אחרי כל מיני סגולות כאלו או לחשוש מדברים כאלה וכד'.
בכל מקרה תוך כדי העניין היא התלוננה על כאב ברגל, אז אמרתי לה "אולי תאכלי זעתר", או " אולי ממתי ששמת זעתר על השולחן באו לך הכאבים".
כמובן שזה נאמר בזלזול על כל רקע דבריה לעיל.
מצד אחד ברור לי שהיא נעלבה מכך. מצד שני כמעט איני יכול לשתוק שיש לה כל כך הרבה פתחון פה ולהביע את כל ההבלים שלה בלי מעצור.
האם היה בכך איסור של העלבה?
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלתך המורכבת בתשומת לב, ובאמת מדובר בשאלה לא פשוטה.
אין כוונתי לשאלת העלבון, ברור שאסור להעליב אותה, גם ברור שמעלבון לא יוצא שום דבר.
השאלה היא מה עושים כדי שמצד אחד ניתן לה את הכבוד הראוי לה ומצד שני זה לא יפגע ביראת שמים בבית, ולא יחליש את אשתך.
אני חושב שהדבר הכי נכון קודם כל זה לדבר על כך ביניכם!
כלומר, תציג בפני אשתך את הקונפליקט, תוך לקיחת אחריות מלאה עליך וללא איזכור כל שהוא של חשש לגביה כמובן.
כלומר, במהלך הימים הללו כחלק מחשבון הנפש הנדרש, אתה מרגיש שיש לך באופן אישי בעיה, מצד אחד, חובה גמורה לכבד את האמא, ואתה גם רוצה לכבד אותה עד הסוף מכל הסיבות האפשריות, היא הרי אמא של אשתך, ומצד שני אתה מרגיש קושי, שכיון שהיא נוהגת בזלזול בדברים שבקדושה ואנחנו שואפים ורוצים רק להתחזק, מה עושים כדי שלא יהיו לדיבורים שלה השפעה רעה? ככל שתדברו על הדברים, זה יתקבע אצלכם שבאמת יש שני דרכים, יש את הדרך שלה ויש את הדרך שלכם שהיא אחרת, ואתם גאים בה ושמחים בה ומייקרים אותה. וזה כבר יחזק את אשתך. ככל שהדברים מוגדרים זה מסייע שלא תהיה השפעה חלילה לא טובה.
כמו כן ויחד עם זה, וכאן אני אומר לכל אחד מאיתנו הגברים, אבל בודאי בנוגע לשאלה שלך, את היסוד המרכזי ביותר:
ההבדל בין בית חזק ומרומם וכו', לבית מתמודד, הוא אך ורק בדבר אחד וצריך לדעת את זה! בית שיש בו גאווה בדרך, שמחה, רוממות, זה בית שמחזק את האשה והילדים ואותך עצמך. בית שאין בו גאוות יחידה ושמחה מופגנת ומוחצנת במצוות, זה בית מחליש, ובית חלש שסובל מהתמודדיות.
וזה דבר שאברכים לא תמיד מספיק יודעים. יכול להיות אברך הכי צדיק וירא שמים וכו', אבל בבית הוא שקט כזה.., החגים והשבתות איתו עוברים בסוג של שממון, הוא תמיד גורר רגלים לפעמים נאנח על הפרנסה [נו, אז לא טוב להיות אברך?…] על הקושי במצוות וכדומה [בניית סוכה, חיפוש ד' מינים וכו', משדר אוף כזה…], החליפה שלו לא נקייה וכדומה… ילדים לומדים מזה שהיופי של החיים אינו נמצא בצד הזה.
בית חייב להיות עם רוממות וחגיגיות! איזה כיף זיעה של מצוה! סוכה בונים עם מוזיקה, האתרוג מגיע הביתה, רוקדים איתו! כן, רוקדים פיזית! הכרתי יהודי שכל ספר קודש שקנה הביתה הוא עשה לו כעין הכנסת ספר תורה קטנה עם ממתק לילדים ושירים! גאווה בכל הידור וחומרא [לא לחפש מה בדברי חכמים מיותר, כמו למשל באכילת אגוזים בראש השנה, אלא אדרבה גאווה ודבקות בהלכה, כן אצלנו בבית אנחנו מחמירים! אצלנו בבית נוהגים כך וכך! גאווה ביהדות. ואגב, אינני רוצה לגלוש, אבל ביקורת על מוסדות לימוד באזני הילדים משדרת בדיוק את ההיפך ממה שאנחנו רוצים, הערכה ושמחה בכל מי שמלמד אותנו תורה]. כשכל זה הופך לחוויה וגאווה, הבית לא גורר רגליים אלא להיפך, הבית מאיר לכולם וסוחף אחריו גם אחרים.
התחושה הטבעית – בלי הרבה דיבורים, אלא מצד עצם ההתנהלות, היא כזו, שאדם שאינו מקפיד על התורה, הוא מסכן ומפסיד את כל החיים, את כל העולם הזה, ולא רק העולם הבא.
שוב, לא הרבה דיבורים והטפות ובודאי לא לחץ, אלא התנהלות טבעית, כך צריכה להיות הזרימה הטבעית בבית שהכל שמח ומעורר גאווה והודיה.
ראש השנה חייב להיות יום מדהים, של רוממות, לדבר בטבעיות על הדלק שזה נותן לכל השנה. אדם שמדבר על זה שהחזן "משך", לא רק מדבר לשון הרע, ולא רק עוסק בשטויות, אלא הוא מפסיד את כל הבית שלו. מדברים על "וואו מה שעשה לנפש הפזמון ההוא"! "איך יהודים יכולים לחיות בלי ראש השנה"?
מגיע סוכות, לספר על האדר"ת שהיה מנשק את דפנות הסוכה, ובליל החג לא היה נרדם כי כבר חיכה ללולב, לעשות הכל בהארת פנים ובשמחה מופגנת.
כאשר זו האוירה [ולא להבהל, כמו כל דבר זה לא שאו עשינו מאה אחוז או אפס, אלא כל משפט כזה יפה, כל חוויה כזו מיוחדת, נחרתת בנפש, ויש לנסות להרבות בזה כל האפשר] הבית נהיה אחר, האשה אחרת, הילדים, וגם חמותך תרגיש טפשי להיות פתאום בביצה העכורה…
טוב שיראו את האבא לומד בבית, בשמחה, מתפעל מדברי תורה ומשתף. יש אברכים שלומדים המון שעות בבית הכנסת אבל האשה והילדים לא רואים אותם לומדים, לא רואים אותם חווים תורה, רק רואים אותם חוזרים עייפים ומרוטים מחפשים משהו לאכול… מגיע חג, ללמוד בסוכה ולשתף ותוך כדי לשתות משהו וליהנות וכו', שהחיים בבית יהיו מרוממים ומחוברים בשמחה.
חשוב על הדברים כי הם יסוד מספר אחד בכינון הבית היהודי.
שנזכה כולנו!
שנה טובה ומתוקה.
תודה רבה על האריכות והבהירות!
ובעניין גדרי מחילה: האם כאשר שני אנשים חוזרים לדבר כרגיל ולבקש עזרה הדדית וכו' האם זה מורה על מחילה, או שתמיד צריך את ה'טקס' של בקשת מחילה ואמירת סליחה וכו'?
אי אפשר כל הזמן לבקש מחילה בתוך הבית, זה מעיק על הנפגע לא פחות מאשר על הפוגע, אל בערב יום כיפור תבקש מחילה כללית, ותנסה באמת לשנות גישה כלפיה לגמרי.
ואוו תשובה מדהימה!!!
תודה, נקווה שיהיה לתועלת. גמח"ט.
כמה טוב , מרומם ומחזק לקרוא את התשובה הזו.
זה כל כך נכון, והייתם שליחים טובים להגיד אמת במקום שהיא נדרשת כל כך.
ישלם ד' שכרכם! תודה רבה!
תודה, שנזכה ליישם בעצמנו.
השאר תגובה