שלום רב.
בדין "בסיס לדבר האסור והמותר בשבת" מה עושה את הדבר המותר חשוב יותר מהדבר האסור (שאז מותר לטלטל) האם ערכו החומרי או ערכו הרגשי.
לדוגמא :אדם הכניס מעטפה עם 5000 דולר למיגרת הסכו"ם (סכו"ם רגיל)
בשבת רוצה לקחת סכו"ם ואז נזכר בעטפה . האם יש אפשרות לומר שכרגע מצוות עונג
חשובה יותר מהכסף . או שבטלה דעתו אצל כל אדם שבד"כ הכסף הוא החשוב.
דוגמא נוספת:אדם שם במיגרה כלי שמלכתו לאיסור בעל ערך רגשי (סנטימנטלי) רב,
באותה מגירה יש דבר המותר בטילטול . מה הדין?
תודה וכל טוב
תשובה:
שלום רב.
אכן הערת כאן הערה חשובה. בפוסקים מבואר שכאשר החפץ האסור שווה בערכו למותר עדיין יש כאן בסיס לדבר האסור, אולם לא התבאר בפוסקים אם שוויו של החפץ נמדד לפי ערכו בשוק או לפי ערכו הרגשי וכיוצא בזה.
לדעת הגרש"ז אויערבך (הובא בתחילת ספר טלטולי שבת), שהדבר נמדד במבחו פשוט ביותר, אם נשאל את אותו אדם על איזה חפץ היה מעדיף עתה לוותר במה היה בוחר. בס' שמירת שבת כהלכתה פרק כ הערה רג נראה, שהדבר נמדד ביחס לחשיבות החפץ באותה שבת, וכמו שהזכרת, שאם מונח שטר של מאה שקלים על השולחן ולצידו החלות המיועדות לסעודה, אף שבימי החול אדם מעדיף את הכסף ששוויו רב בשבת יקח את החלות שבלעדן תהיה סעודתו חסרה [הדוגמא שאתה הבאת היא כבר לאנשי מעלה…]. אולם, בס' הנ"ל נראה שהדבר נקבע לפי החלטתו הכללית – בימות החול.
בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' ו) כתב אף הוא, ששווים של החפצים אינו נמדד לפי ערכם בשוק אלא לפי הצורך שיש בהם לאדם. ולכן, אדם שהוא קצר ראייה ביותר משקפיו חשובים לו יותר מסכום כסף רב. והוסיף לחדש, שממילא, אם יש לו בביתו משקפיים אחרות, הדין משתנה לגמרי והכל יקבע לפי ערך השוק.
מנהג העולם להקל בזה כאשר החלות והיין של הקידוש על שהולחן אף שהפמוטות נמצאים אף הם והם יקרים יותר, כיון שהסעודה היא עיקר המצוה וחשובה לאדם יותר מערכן הכספי של הפמוטות, כך הובא בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' נב. אולם נדמה, שאם יש לו עוד חלות ויין בביתו ואינו נצרך דוקא לאלו, הדין ישתנה לפי סברתו של האגרות משה.
שבת שלום.
