בבנייננו ברמת גן אנו טרום חתימת הסכם תמ"א 38. יש הסכמה כללית בבניין למעט אשה מבוגרת אחת שמשפחתה מתנגדת להסכם עקב גילה (84) ושהיא לא בנויה לאבק, רעש וכד'. הצלחנו להשיג לגברת דיור חלופי על חשבון היזם כל תקופת הבנייה אך משפחתה טוענת שזה לא יעזור כי לטענתם יש לה דמנציה וכל שינוי ומעבר רק יחמירו את מצבה. למיטב ידיעתנו אם היא תתבע על ידינו או על ידי היזם אצל המפקח לבניינים המשותפים ידה תהיה על התחתונה. האם מותר ללכת על מהלך כזה? (שהרי לטענת מגמת החוק עניינו להגן מפני רעידות אדמה וכן לשם בניית ממ"דים בזמן מלחמה כגון טילים שוודאי יועילו גם לגברת..)
ראיתי שבתשובותיכם אתם מרבים להביא שרוב לא כופה על מיעוט כשהדבר לא הכרחי. כיצד יש לתפוס את תכנית התמ"א 38? אשמח מאד גם למקורות בהרחבה לשם עיון.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
הרוב אינו יכול לכפות על המיעוט להוציא הוצאות מהכיס, אבל הרוב יכול להחליט להרחיב את הבניין, גם כאשר יש רעש ולכלוך באופן זמני.
במקרה זה, לגבי טענת הרעש והלכלוך יש לשקול כל מקרה לגופו אם הרעש עלול להזיק, אדם חולני בהחלט יכול לעכב בטענה שהרעש מזיק לו. לגבי הדירה החלופית, לכאורה ניתן לחייב אותה להצעה זו.
אינני רואה סיבה לפנות למפקח על בתים משותפים. טענות אלו יכולות וצריכות להתברר בבית דין על פי דין תורה.
מקורות:
לעניין כפיית הרוב על המיעוט, עיין מה שפסק הגר"מ שפרן שליט"א לעניין בניית מעלית, עלון המשפט גליון 44 עמוד 7 תשובה יג.
לעניין רעש מבואר ברמ"א חו"מ סי' קנו סעיף ב שחולה יכול לעכב. כמובן שאין להשוות רעש זמני לרעש תמידי, אבל גם רעש זמני יכול להזיק לאשה מבוגרת ותלוי בנסיבות.
לגבי דירה חלופית, מבואר ברמ"א חו"מ סי' שיב סעיף א שאם משכיר רוצה לבנות את הדירה המושכרת ומעוניין לתת לשוכר דירה חלופית מבקשים מהשוכר להסכים לפנים משורת הדין. במקרה זה שיש בכך טובת כלל השותפים מסתבר שאף ניתן לחייב להסכים להצעה זו. לא נראה שיש בעיה בריאותית משמעותית להעביר אשה מבוגרת לדירה אחרת.
