שאלה:
שלום.
מה הכוונה של הגמרא שאומרת שאסור לעמוד ללא בגדים מול הנר? צריך להתלבש בחושך? או במעט אור ולא הרבה?
תשובה:
שלום וברכה
למעשה אין חשש, יש שכתבו משום שאי אפשר באופן אחר ואין הקפדה במקום המיועד לכך כמו מקלחת, ויש שכתבו שההקפדה היא רק בסמוך לו ממש. ויש שחילקו בין חשמל לנר.
מקורות:
בשו"ת אור לציון ח"ב פרק מ"ה סעיף ס"ג כתב שמותר להתרחץ לאור החשמל אבל לאור הנר אסור להתרחץ ולטבול אם כל גופו מגול.
בחוט שני שבת ח"ד עמ' נ"ז כתב לגבי עשיית מקלחת שיש לעשות הפסק בינו לבין הנר עצמו, אמנם לא שמענו למי שהקפיד על כך.
בספר שמירת הגוף והנפש במילואים למהדורה שביעית סימן רס"ז הערה ט' מביא שראה תשובה ממרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל בענין זה, ודעתו שבמקום שאנשים עומדים ערומים שפיר שרי לעמוד ערום כנגד האור, ואפילו כשהוא לבדו ואין איש עמו גם כן אין חיוב לכבות, כיון שנמצא במקום שמיוחד גם לערומים.
עוד כתב שם רן זצוק"ל בתשובה שביום אין שום קפידא משום דשרגא בטיהרא, וכל הנושא הוא רק בלילה.
והגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל כתב בתשובה מובא שם בשמירת הגוף והנפש שכל הקפידא הוא משום צניעות וא"כ בכה"ג דאי אפשר בלאו הכי מותר לגלות בשרו להתרחץ ואם כן אין בזה קפידא. וכן הורו כמה פוסקים שלצורך רחיצה וטבילה מותר לעמוד ערום כנגד אור הנר כיון שאי אפשר בענין אחר ואין בזה חסרון בצניעות וכל הקפידא בזה הוא רק כשיש בזה משום חסרון בצניעות.
בשו"ת יביע אומר חלק ט – אורח חיים סימן צה כתב:
"בחיו"ד סימן לג, העיר מר על ההולכים לטבול בע"ש קודם אור היום ועומדים כך בפני אור הנר. ובפסחים (קיב א) אמרו העומד ערום בפני הנר הוי נכפה. והשיב הרב, הרי פשוט שהנשים טובלות לאור הנר, כדי שיעיינו בהן מה שצריך לטבילה, ולכן אין בזה קפידא. ע"כ. והנה כבר התעורר בזה בשו"ת ראשי בשמים (חאו"ח סי' ו) וכתב, דממ"ש בפני הנר, ולא אמרו "לאור הנר", אלמא מה שאמרו ערום בפני הנר בסמוך לו ממש, ולא לאורו. [וכיו"ב בהרא"ש שבת כב. גבי אסור להרצות מעות כנגד הנר (של חנוכה), דהיינו בסמוך ממש, מדלא קאמר לאור הנר. ושו"ר שהובא שם]. ואף על פי שבמסכת דרך ארץ פרק בתרא איתא, "העומד ערום לאור הנר ולאור הלבנה", מ"מ י"ל דנוסח התלמוד שלנו עיקר. [ולענין ערום לאור הלבנה, ע' מה שכתב הרמ"א בדרכי משה א"ח (סי' תרסד), שיש שנהגו לצאת בליל הושענא רבה עטופים בסדין למקום שמגיע שם אור הלבנה, ופושטים הסדין מעליהם, ונשארים ערומים, ופושטים איבריהם לאור הלבנה, אם נמצאו כולם שלמים סימן טוב הוא, ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא וכו'. ע"ש. וע"ע בכף החיים (שם סק"ג) בשם האר"י בשער הכוונות. ודו"ק]. שו"ר בשו"ת מקור חיים (סי' ה) שג"כ עמד בזה וחילק כאמור".
