שאלה:
רב שמתעסק עם ציבור בדרשות בבית אבל וכן דורש בציבור בשבתות וכן מנהל את תהלוכת כתיבת אותיות תהלוכת ספר תורה.פונים לרב בעניין כתיבת ספר תורה לעילויי נשמת ניפטר והרב פונה אליי שאני יכתוב את הספר.פנו לרב משפחה בעניין ספר תורה שהם מעוניינים.הרב ביקש מימני יריעה כתובה לדוגמא להראות למשפחה.הם ראו ורצו ספר תורה הרב ניהל איתם גם את המשא ןמתן למחיר הספר.המחיר נקבע ל 87000₪ הרב הזמין אותי לביתו ואת הלקוח לסגירת חוזה לספר תורה.ישבנו רב ניהל את הדברים וסגרנו חוזה הרב קיבל מימני 6000₪ על זה שהוא מביא לקוח ולי נשאר 81000₪ לעבודה של הספר אגב שזה מחיר ממש ממוצע לא גבוהה ביכלל.ב"ה הייתה הכנסה לספר.הכל עבר יפה.אחרי שבוע התגלה דיבוק בספר כמובן שקראתי למגיע לבוא לסדר כי ההסכם שלי עם המגיהה שהוא מקבל 5500₪ והוא עושה 3 הגהות מחשב הגההת גברא ותפירה וכל מה שצריך לתקן הוא מתקן.באחד השבתות עלה מגיע לקרוא בתורה והוא גילה דיבוק אחר בספר.ואמר לבעל הספר גם הכתיבה על הפנים וגם ההגהה על הפנים.בעל הספר ניגש אליי ואומר לי אני לא מרוצה מהספר.אמרתי לו אין בעיה תחזיר את הספר אני ימכור אותו לסוחר שאני עובד איתו הוא מעוניין ומה שחסר אני ישלים וכמובן שאני גם יקח מהרב את הכסף שהוא קיבל כי העסקא התפוצצה.בעל הספר טוען שהוא לא מוכן לקבל רק את מה שהוא שילם אלא הוא רוצה גם על הנזק.טוען הייתה תהלוכה של הספרעלתה כסף הסעודה עלה כסף.השאלה האם אני הסופר חייב בנזקים האלה? ואם כן כמה עליי לשלם?
תשובה:
שלום וברכה,
מקח שנמצא בו מום והמוכר לא ידע שיש בו מום, המוכר לא חייב בהוצאות שהוציא הקונה כדי לקחת את המוצר לביתו, ואילו הוצאות החזרת המוצר למוכר מוטל על המוכר. ולכן במקרה הנ"ל שהקונה החליט לבטל את העסקה בגלל שנמצאו בו כמה טעויות, המוכר חייב להחזיר את התשלום ששילמו לו ולא חייב להשתתף בהוצאות שהוציא הקונה עבור הולכת הספר תורה ולא עבור הוצאות סעודה ותהלוכת הכנסת ס"ת שהוציא הקונה.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע סימן רלב סעיף כא.
כתב הרמב"ם (זכיה ומתנה פ"ו הכ"ד): הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשין ולחזנין וכיוצא בהן ועשה כדרך שעושין כל העם וחזרה בה משלמת הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממון וכל הגורם לאבד ממון חבירו משלם. עכ"ל. מבואר שמאורסת שחזרה בה מהנשואים חייבת לשלם את כל ההוצאות החתונה שהוציא הארוס. וכ"פ השו"ע (אהע"ז סימן נ ס"ג).
והראב"ד שם השיג עליו וז"ל: א"א איני משוה עם רבותיו בזה וזאת הגרמה דומה לזרעוני גנה ולא צמחו שאינו משלם לו ההוצאה, וכללו של דבר אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אף על פי שגרם לו זה פטור.
דין של מוכר זרעוני גינה ולא צמחו, הובא בגמרא (ב"ב צג, ב) שנחלקו שם האם חייב המוכר לשלם את כל ההוצאה שהוציא הקונה לזרוע את הזרעונים, כיון שהוצאות אלו נעשו בגרמת המוכר. או שחובת המוכר לשלם את שווי הזרעים בלבד, ללא הוצאות נלוות שהיו לקונה. הרמב"ם (מכירה טז, א) והשו"ע (סימן רלב סעיף כ) פסקו שמשלם לו רק על שווי הזרעים. וא"כ קמה וגם נצבה קושיית הראב"ד על הרמב"ם והשו"ע שהרי פסקו שבזרעוני גינה אינו משלם הוצאות ואילו הוצאות חתונה חייבת לשלם את כל הוצאות החתונה.
ומצאנו כמה דרכים בפוסקים לישוב דברי הרמב"ם.
א. המגיד משנה (זכיה ומתנה שם) תירץ שבזרעונים כוונת המוציא הוצאות כדי להרוויח בהם, אינו בדין שישלם זה מה שהוציא כדי להרוויח. משא"כ העושה סעודה לשם האירוסים שלא עשה לשם רווח חייבת האשה שבטלה. עכ"ד. אלא שלא ביאר לנו כוונתו, מדוע אם כוונת הקונה להרוויח נפטר המוכר מהוצאות שהוציא הקונה, ומאי נפ"מ אם קנה להרוויח או קנה להתכבד בנישואין. וכן הקשו השער המשפט והאבן האזל. וצ"ע.
ב. המקנה (אהע"ז שם) תירץ, שבזרעוני גינה שהברירה ביד הקונה שלא לזורעם עד שיבדוק אותם, פטור המוכר, שהיה לו ללוקח לבודקם. משא"כ בארוס שחייב לעשות הסעודה כמנהג, אין האשה יכולה לומר לא היה לך לעשות.
ג. שער משפט (סימן שפו ס"ק א) ובאור שמח (שם) תירצו שגרמי נחשב דוקא שהנזק נעשה מיד, ולכן במוכר זרעוני גינה שהנזק לא נעשה מיד בשעת המכירה, אלא אח"כ שהלך הלה והוציא הוצאות, לא נחשב לגרמי, משא"כ בארוסה שבטלה את השידוך מיד עם ביטול השידוך נעשה נזק להוצאות שהוציא עבור האירוסים ונישואים – ונחשב גרמי וחייב. ועיי"ש בשער משפט שהביא שהרשב"א (בספר תולדות אדם סי' נ"ג) כתב להדיא שחיובו של המוכר דוקא על נזקים שבאו מיד עם גמר דיבורו, ולא על נזקים שבאו לאחר זמן.
ד. באבן האזל תירץ שבזרעוני גינה גם המוכר לא ידע שהזרעונים לא ראויים, ונחשב לאינו מכוון להזיק – ופטור. אבל בארוסה שחוזרת, שעתה בחזרתה מפסידה את הארוס, נחשב כוונה להזיק, למרות שאין בדעתה להזיק.
