שאלה:
אדם הסובל מקרחת בקרקפת בראשו, בשיעור של יותר מכגריס, האם מותר לו למרוח משחה על ראשו,
או שמה זה אסור משום "השמר בנגע הצרעת", שהרי זה נגע נתק.
[ע' מש"כ הרמב"ן על הכתוב "והתגלח ואת הנתק לא יגלח" שלפי פשוטו כוונת התורה שלא יעביר תער על מקום הנתק שאע"פ שאין בו שער, שאם יעביר תער על המקום ההוא ע"י שיתגרר העור הוא גורם להצמיח בו שער, שכן דרך המשירין שערותיהן לגרור המקום וגם לעשות בהן באזמל חבורת חתוכות כדי להצמיח השערות.
לכאו' משמע מדבריו שאסור לעשות שום דבר הגורם להצמיח השער.]
תודה רבה.
תשובה:
דברי הרמב"ן אמורים במי שהקרחת שבו נובעת מנגע צרעת, נשירת שיער בריאה רגילה שאין בה חשש צרעת אין בעיה גם להצמיח בה שיער.
מועדים לשמחה.
השמח לדעת מה המקור לדברי הרב.
ע' ברמב"ם (צרעת פ"ח ה"א) וז"ל "נִגְעֵי הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן הוּא שֶׁיִּפּל הַשֵּׂעָר שֶׁבָּהֶן מֵעִקָּרוֹ וְיִשָּׁאֵר מְקוֹם הַשֵּׂעָר פָּנוּי וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא נֶתֶק".
וכן משמע שמכריע הראב"ד שם וז"ל " 'וישאר מקום השיער פנוי'- א"א מהתוספתא נראה שיש שינוי בעור הנתק, אבל ממדרש ת"כ נראה שאינו צריך שינוי העור כלל",
א"כ מה כונת הרב שיש קרחת הנובעת מנגע הצרעת ויש שלא, והרי לכאו' הנשירה היא היא הצרעת.
(אשמח אם כבוד הרב יזדהה בשמו.)
תודה רבה.
הרי כל צרעת מצריכה הבחנה של כהן, מוסגר ומוחלט וכו', וקביעת הכהן היא שיוצרת דין טומאה בנגוע, ולכן בזמנינו לא נוהג דין זה כלל.
שמי ירוחם ארלנגר.
לכבוד הרב ירוחם ארלנגר שליט"א
אמנם אמת שאין נוהג דיני טומאה וטהרה והסגר של מצורה מחמת שצריך הבחנה של כהן כדי לטמאות את הנגע,
אך אין זה נוגע לדין איסור תלישת סימני הטומאה שנאסר אף קודם ראיית הכהן, כש"כ הרמב"ם (צרעת ט א) "הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לַכֹּהֵן בֵּין בְּתוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ בְּתוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה".
ואין צריך כהן אלא כדי לטמאותו וכדו' "הַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים. ואַף עַל פִּי שֶׁהַכּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת נְגָעִים הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה תְּלוּיָה בְּכֹהֵן".
תודה רבה.
האמת כי אינני בקי בפרטי הלכות אלו, אבל ברור בעיני שצרעת זהו נגע ולא התקרחות טבעית שמתרחשת אצל כל אדם כמעט בגיל מסויים. כך שצריך לדעת להבחין מה היא צרעת אבל זו לא הקרחת המצויה.
הדברים הללו מפורשים ברמב"ם:
רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק ה
מי שנשר כל שיער ראשו בין מחמת חולי בין מחמת מכה שאינה ראויה לגדל שיער בין שאכל דברים המשירין את השיער או סך דברים שהשירו שערו אף על פי שראוי לגדל לאחר זמן הואיל ואבד כל שיער ראשו עתה הרי זה נקרא קרח או גבח, אם נשר שערו מן הקדקד ולמטה שופע לאחור ועד פיקה של צואר נקרא קרח, ואם נשר מן הקדקד ולמטה שופע לפניו עד כנגד פדחתו נקרא גבח.
הלכה ט
הקרחת והגבחת מטמאות בב' סימנין במחיה ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות שנאמר בהן כמראה צרעת עור בשר ולפי שאין בהן שיער אין השיער הלבן סימן טומאה בהן, וכיצד מטמאין בשני סימנין ובשתי שבועות שאם היתה בהרת בקרחתו או בגבחתו והיתה בה מחיה יחליט, לא היתה בה מחיה יסגיר ויראה בסוף השבוע אם נולדה בה מחיה או פשיון יחליט, לא נולד בה כלום יסגיר שבוע שני פשת או שנולד בה מחיה יחליט לא נולד בה כלום יפטור, ואם פשת או נולד בה מחיה לאחר הפיטור יחליט.
השאר תגובה