שאלה:
ראיתי אשה מבוגרת זורקת לפח שעון ישן, כשהיא הלכה הוצאתי את זה וראיתי שזה שעון מותג נדיר שאפשר למכור אותו לאספנים והוא שוה הרבה כסף. האם מותר לי לקחת את זה או שאני צריך להחזיר לה (נראה שהיא לא יודעת מה היא השליכה, והיא חושבת שזה סתם שעון ישן).
אשמח למקורות כל שהם (ציון לשו"ע שממנו מתבסס הדברים וכדומה)
תשובה:
שלום וברכה,
אם השעון נמצא באשפה עירונית הרי זה 'זוטו של ים' ודינו כהפקר גם אם ההפקר נעשה בטעות ומותר לך לקחת את השעון. אם זרקה מביתה ולא לאשפה עירונית דינו כהפקר בטעות שאינו הפקר וחייבים להשיב לה את השעון.
בהצלחה.
מקורות:
ראה נתיבות סימן רסא ס"ק א גבי אשפה העשויה להיפנות שנחשב אבדה מדעת לכו"ע [בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש], כיון שבעל החפץ יודע שהמוצא לא יכריז. ולכן אם נמצא באשפה מותר לקחת גם אם יש סימנים. אלא שיש לדון כאשר מוכח שהחפץ הושלך בטעות האם דינו כהפקר בטעות שאינה הפקר. ונראה שאשפה עירונית שכל כמה שעות העירייה מפנה את האשפה, ואין שליטה על כל מה שהושלך שם, ודינו כאבוד ממנו ומכל אדם ונעשה הפקר גם ללא ידיעתו.
אם לא מדובר באשפה עירונית אין זה כזוטו של ים אלא הפקר בטעות שאינו הפקר.
תמוה מאוד מה ענין אשפה לזוטו של ים זה לא אבוד מכל אדם ואפשר לנוציא את זה בקלות – הדבר ברור שיש כאן חיוב השבת אבידה
מה שבתוך מכולת האשפה רחוק שאדם יגיע לזה וזה אבוד ממנו ומכל אדם, כמו שבאמצע הים אין מי שיגיע לזה כך בתוך מכולת האשפה אין אדם שיגיע לזה לא בגלל אי יכולת אלא במציאות שלא מחטטים באשפה, ואם אדם מצא שם מציאה שיש בה סימן מותר לו לקחתה.
השאר תגובה