שאלה:
שלום
יש לנו בבניין קומת מחסנים, אחד מהם מושכר לאדם שמשווק בביצים ומניח שם תבניות מאחסנים וממיינים שם וכו' (ללא קירור),
עד כה לא ידוע מי משכיר לו.
נוצר מצב שעולה משם ריח של צחנה (כמו של פגר-נבלה) בעקבות הסחורה ובעקבות שהם לא מקפידים על נקיון והרצפה מלאה בביצים שבורות ונוזלי ביצים וכו'.
ניסנו לפנות לרשויות עקב הסכנה שבדבר אך ללא הועיל.
דיברנו עם השוכר של המחסן והוא דוחה אותנו בדברים, פעם אחת אמר שהוא "מסיים את החוזה", אח"כ אמר ששכחו שם רק "כמה תבניות" אח"כ אמר שניקו ואין סחורה, והריח עדיין נודף, ביקשנו ממנו שיפתח בכדי שנוכל לראות שאין סחורה ונוכל אף לנקות יותר טוב והוא "הסכים" אך לא פתח את הדלת…
לאחמ"כ מזה כשבועיים שהוא אינו עונה לטלפונים.
למעשה, יש לנו קושי גדול מאוד עם הריח, כל מעבר בחניה הוא ממש בלתי נסבל, לעיתים בשעות הלילה הריח עולה לדירות שלמעלה, ובנוסף יש מחסנים אחרים שמושכרים לבעלי עסק אחרים והם ג"כ סובלים ומתלוננים,
השאלה:
האם מותר לפרוץ את הדלת / המנעול, ולהשליך לפח את תכולת המחסן? (התכולה: ביצים+שולחנות, הכל מלולכך מביצים שבורות ונוזליהם…)
בברכה
תשובה:
שלום וברכה,
אם אחרי התראות השכן לא מתייחס מותר לפרוץ לו למחסן ולסלק את כל המוצרים שמפיצים ריח רע, ובלבד שלא ישליכו מוצרים יקרי ערך.
בהצלחה.
מקורות:
לשחוט בהמות שמסתובבות ומזיקות
בגמרא בבא קמא (כג, ב): "מכריז רב יוסף, ואיתימא רבה, דסלקין לעילא ודנחתין לתחתאה, הני עיזי דשוקא דמפסדי, מתרינן במרייהו תרי ותלתא זמנין, אי ציית – ציית, ואי לא – אמרין ליה, תיב אמסחתא וקבל זוזך". [פירוש: אותם עיזים שממסתובבים ומזיקים, יש להתרות בבעליהם תחילה שישמרו על העיזים, ואם לא מצייתים מותר לשחוט את העיזים ולמכור את בשרם ולתת את הכסף לבעלים]. וכתבו רש"י ותוספות שמדובר בבהמות שמיועדים לשחיטה והחידוש שאין צורך להמתין ליום השוק אלא מותר לשוחטן מיד. אבל בהמות שאינם מיועדות לשחיטה אסור לשחוט את בהמתם, גם אם הם מסתובבים ומזיקים. וכן נפסק להלכה בשו"ע סימן שצז סעיף ב ובסמ"ע שם ס"ק א.
בפתחי תשובה (שם) הביא את תשובת חוות יאיר סימן קסה "במעשה באחד שהיתה לו חנות לפני פתח ביתו במיני קטניות וזרעונים, והיו תרנגולות של שכינו פורחות תמיד על החנות ואוכלות משם, והפריחם כמה פעמים וחזרו ובאו כמה פעמים, והגיד לבעל התרנגולות לשמרם כי אם יבואו יכם וימיתם, ולא חש. ופעם אחת שחזרו ובאו עמד בעל החנות והרג אחת מהם המובחרת העומדת לגדל ביצים ואפרוחים. ובאו לדין ופסק שם דבעל החנות חייב לשלם דמי שווי התרנגולת". החו"י למד את דינו מדברי הגמרא הנ"ל שדווקא אם עומדים לשחיטה מותר לו לשחוט את הבהמה ולמנוע שלא תזיקנו, אבל בתרנגולת העומדת לתרנגולים ולא לשחיטה אסור לו לשוחטה.
'עביד איניש דינא לנפשיה' בבהמה שמזיקה
הוסיף החוות יאיר וביאר שלא מתירים לו לשחוט את התרנגולת מדין 'עביד איניש דינא לנפשיה', משום שדין עביד איניש דינא לנפשיה נאמר רק באדם שמזיק לחברו בכוונה, אבל אם בהמתו מזיקה בלא כוונתו ובלא ידיעת בעל הבהמה, אינו יכול לעשות דין לעצמו, אלא כל נזק שתעשה הבהמה יתבע מבעליו. אלא שהחוות יאיר הקשה על דבריו שהרי בגמרא (ב"ק כח, א) אמרו שור שעלה על גבי חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור. ומבואר בגמרא שם שמשום שעביד איניש דינא לנפשיה מותר לו לשמוט את שלו ולהזיק את חברו. הרי לנו שדין עביד איניש נאמר גם אם בהמתו מזיקה שלא בכוונתו ורצונו של בעל הבהמה. החוות יאיר נשאר בצ"ע וסיים את דבריו, שלמרות הקושיא הדין דין אמת ובהמה שמזיקה אין את ההיתר של עביד איניש דינא לנפשיה כיון שלא נעשה בכוונה להזיק.
המהרש"ם (ח"ד סימן קמ) מתרץ את קושיית החוות יאיר שבממון חברו שמזיקו שלא בכוונה אסור לו להזיק את ממון חברו ולהציל את עצמו, ולכן אסור לבעל החנות לשחוט את התרנגולת. אבל בשור שעלה ע"ג חברו ששומט את שלו, כיון שהמציל לוקח את הממון שלו, ולא עושה פעולה בממון של חברו, מותר לו להציל את עצמו למרות שממילא נעשה נזק לשור של חברו, מאחר ולא מזיק בידיים את ממון חברו. ולפ"ז התיר המהרש"ם לפזר סם המוות בתוך החצר שלו שאם ייכנסו הבהמות של אחרים לחצרו לאכול את פירות השדה יינזקו הבהמות מהסם המוות. וסיים המהרש"ם שאין להתיר לעשות כן אלא אם אי אפשר בעניין אחר.
ויש להקשות על המהרש"ם שבגמרא שם שמבואר שאם אין לו אפשרות להציל את שלו מותר לו לדחוף את השור העליון ולהציל את שלו. וכן נפסק בשו"ע (סימן שפג סעיף ב): "דחפו לעליון ומת, אם היה יכול לשומטו ולא שמטו, הרי זה חייב. ואם לא היה יכול לשומטו, הרי זה פטור". ומבואר שמותר לו להציל את ממונו גם אם דוחף את שור של חברו שמזיקו – וקמה וגם נצבה קושייתו של החו"י על מה שחייב את המוכר ששחט את התרנגולת שהייתה רגילה לאכול מסחורתו ולהזיקו.
יש לחלק בין נזק ממשי לחשש נזק
שמעתי מהגאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א ליישב, שיש לחלק אם מציל את שלו בשעה שרואה שמזיקים את ממונו או שרוצה להציל את שלו שלא בזמן הנזק, שבשור שעלה ע"ג שור חברו שרואה את שור חברו מזיק את ממונו ולכן מותר לו לדחוף את השור העליון ולהציל את עצמו, למרות שמזיק את חברו כיון שאי אפשר בעניין אחר. אבל בנדון של החו"י התרנגולת עכשיו לא מזיקה אותו אלא שיש חשש סביר שהתרנגולת תחזור ותזיק, ומאחר ולא מדובר בשעת הנזק אלא בחשש שמא תזיק, על זה לא נאמר הדין של עביד איניש דינא לנפשיה.
עונש מידתי לערך הנזק
הגאון הרב משה מרדכי פרבשטיין שליט"א שמעתי ליישב (הובא בגליון עלון המשפט) שההיתר של עביד איניש צריך שהעונש יהיה מידתי לערך הנזק, למשל: אדם לא רשאי לשרוף רכב של חבר שחנה בחנייה שלו, למרות שיש היתר של עביד איניש דינא לנפשיה, כיון שהעונש הוא מידתי ביחס לנזק. ולפ"ז יש ליישב את דברי החו"י ששחיטת התרנגולת לא הייתה בערך הנזק ולכן חייבו החו"י לשלם על הנזק.
יישר כח.
מש"כ בתשובה "אחרי התראות",
האם הכוונה להתרות שנאלץ לפרוץ?, או שדי בזה שידענו אותו שנגרמת הפרעה וביקשנו שוב ושוב לפתור את העניין?,
אם מישהו יתרה במפרוש על אפשרות שנאלץ לפרוץ, החשד יפול עליו ואז יתפתח סיפור בהמשכים של מריבה והוא עלול להתנקם וכו' וכו', לעמות זאת אם זה יהיה אנונימי הסיפור יסתיים בכך.
יש להרות בו שיסלק את הריח, ואם הוא מסלק אחרי התראות חוזרות מותר לפרוץ ולהוציא את הדברים שגורמים ריח רע.
השאר תגובה