שאלה:
שעה אחרי ברית המילה,לאחר הסעודה,המוהל בדק את התינוק ואמר שנשאר ציצין שלא מעכבין וחתך אותם.הסתבר למפרע שיש חשש שהם ציצין המעכבין את המילה.(לא חשוב איך נוצר החשש לעצם השאלה).
האם מסתמא כוונת המוהל הייתה לשם מצווה ואין הבדל מבחינתו אם הציצין מעכבים או לא מעכבים, למרות שדעתו הייתה שהם לא מעכבים
או דלמא נאמר שמסתמא כוונתו הייתה לא לשם מצווה מאחר שאמר שהם לא מעכבים והמצווה נגמרה?
לסיכום,עיקר השאלה אם יש שוני בכוונה בין ציצין המעכבים לציצין שלא מעכבים נפקא מינה אם צריך הטפה ברית קודש
תשובה:
אין כל חשש, הוא התכוון לברית מילה וזה בכלל לא משנה אם חשב שזה לעיקר החיוב או להידור מצוה. כמו כן מציאות כזו שישארו ציצין המעכבין כמעט לא קיימת ולא יכולה להיות קיימת, ההגדרה הבסיסית בזה היא שרוב הערלה מכוסה! גם המוהל הכי לא מנוסה לא ישאיר את רוב הערלה מכוסה על ידי המילה… כך שודאי היו אלו ציצין שלא מעכבין.
תודה רבה על התשובה.
קראתי שיש בין 5 ל10 אחוז מקרים שצריך תיקון אזי זה קורה למוהלים.מספיק שרוב העורלה מכסה ברוחב את רוב החוט הסובב ולאו דווקא את גובהה וזה מעכב.אז יש מציאות שצריך תיקון עם ברכה.
השאר תגובה