שאלה:
בס"ד
ברכה ושלום.
מה הדין לבכור שנולד לאמא יהודיה ולאבא גוי – האם חייב בפדיון?
אם הוא חייב לפדות את עצמו – איך עושים זאת בפועל? מה מברך? האם נותן חמישה סלעים לכהן? אם האם נפטרה ואין אפשרות לשאול אותה אם זה בנה בכורה ושלא הפילה, שלא היה מניתוח קיסרי (את השאלות שהאם נשאלת בפדיון רגיל) – האם מכיוון שהוא יודע שהוא בכור, אנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא בכור גם אם אין את האמר לשאול אותה?
אם הוא פודה את עצמו – האם גם יברך שהחיינו?
האם יש הבדל בהלכה בן אשכנזי לספרדי?
אשמח לדעת מקורות שאעיין בהם.
חזקו ואמצו!
משש
תשובה:
דין בכור תלוי בפטר רחם וזה קשור לאם ולא לאב, ולכן גם אם התעברה מגוי הוא חייב בפדיון הבן, ראה גמרא בבכורות מז ע"א, ושו"ע סי' שה סעי' יח. בענין הברכה לכאורה אם הוא מוחזק בכור ולא נודע שאמו הפילה הוא יכול לברך.
הבכור אומר:
אני בכור פטר רחם והנני שלך.
והכהן משיבו:
אתה רוצה להיות בכור קדוש, או לתת לי חמשה סלעים שאתה חייב לי בפדיונך.
ומשיב הבכור:
אני רוצה לפדות את עצמי והנה לך דמי הפדיון שמחויב אני מן התורה לתת לך.
ומברך הבכור:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו" – למנהג הספרדים ממשיך: "לפדות הבכור",
למנהג האשכנזים ממשיך: "על פדיון הבכור".
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
ונותן המעות לכהן.
הכהן מקבל המעות ונוטל כוס יין בידו ומברך על היין.
ונותן הכהן ידיו על ראש הבכור ומברכו בברכת כהנים.
