שאלה:
שלום,
האם אמורים להרגיש כלפי השם שהוא סוג של חבר או סוג של אבא?
כי מן הסתם התשובה זה סוג של אבא, אבל אז יש בזה סוג של סמכותיות / רשמיות, כלומר זה לא קשר לבבי חברי, נכון?
האם זה לא קצת רע שהקשר הוא כזה במקום להיות קשר יותר חברי?
סליחה על השאלה מקוה שזה בסדר פשוט מנסה להבין…
תשובה:
כלפי הקב"ה יש שתי סוגי הרגשות, כמו אבא וכמו מלך, הוא לא חבר… יש בו מסמכותו של המלך שכולנו עבדיו ומשועבדים לגמרי לקיום מצוותיו, ויש בו מאהבת האב וחמלתו האין סופית, וזהו הנוסח אבינו מלכנו, השילוב הזה שבין מלך לאב. כאשר אנחנו זוכים צד האב מתגלה יותר וכשאנו פחות ראויים צד המלוכה מתגלה יותר..
בבאור הלכה סימן ת ק ע א מביא לדבר עם הקדוש ברוך הוא כמו איש אל רעהו
עם זאת, ומבלי להמעיט מאומה מהתחושה שאנו עומדים לפני אבא ומלך, רבי נחמן מברסלב אמר:
"טוב מאוד לשוח ולשפוך את כל אשר בליבנו לפני השם יתברך, כמו לפני חבר טוב ואמיתי."
אפשר לשתף את הכל גם עם אבא, בתנאי שזוכרים מול מי עומדים ומכבדים בהתאם. כך אפשר לזכות לקשר עמוק ואמיתי עם ה', כי כשאין צורך להסתיר ואפשר לשתף ברגשות (גם אם הם קשים אנחנו זוכרים שאלה רק רגשות ולא אמונות), כך עם ההתמדה נבנה קשר עמוק ואמיתי עם ה'.
דוקא כתוב שם כמו שכתבתי ולא כדבריכם:
באור הלכה סימן תקעא סעיף ב
ראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר חרידים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו.
השאר תגובה