שאלה:
שלו' וברכה לכבוד הרב,
אבקש לשאול מספר שאלות בענין איסור מחלוקת בעקבות ריבוי שלל הפרטים החמורים יורדים חדרי בטן שפורסמו במאמרי תורה והוראה:
א. האם אני מבין נכון שיש דעה בפוסקים שחילוקי דעות לא בענין תורני אלא בענין של חולין בין שני חברים הטעון ברגשות שלילים האחד כלפי השני , כאשר אין לאחד כלפי השני יתרון סמכותי, נכנס בגדר איסור מחלוקת?
ב. "שאתה ואמך חיי'בים בכבוד אביך" – האם על אמא לבטל דעתה לגמרי לרצון האב בענינים הקשורים בחינוך הילדים, בניהול הבית וכיוצ"ב כיוון שבעלה סמכות לה בכדי שלא תעבור על איסור מחלוקת? האם כשלא תבטל דעתה האם היא עוברת על איסור מחלוקת?
ג. משה רבינו ע"ה כפי שהוסבר במאמר בהמשך לדברי הבעל יערות דבש ובעל השאילתות הלך לפיי'ס את דתן ואבירם בכדי לעשות פעולות של קירוב הדעת בכדי להראות שזו אך ורק מחלוקת לשם שמים מצידו, אך באם ימצא רב שלא בדרגתו של משה רבינו ע"ה ושהיו חולקים עליו ועל סמכותו הרבנית שלא כדין וכהלכה, והוא לא מוצא כח ועוז בנפשו למגר את רגשי השנאה/הקפדה/נקימה ונטירה כלפי החולקים והמבזים אותו שלא כדין, מדוע לא יכנס זה בהיתר לחבל הפוסקים שנוקטים שנקימה ונטירה בציערו צער הגוף זה מותר( עד שיפיי'סוהו) מאשר שנבוא ונטיל עליו ונכניסו באיסור החזקה במחלוקת וחובת הגשה לפיי'סם? וכן בדרגות היותר נמוכות, שניי'ם שחלקו ביניהם בדבר והיה אחד מהם הראשון להקניט לצער ולחלוק על חברו שלא כדין והשני נפגע ולא רוצה לפיי'סו בהסתמך על הפוסקים הנ"ל, היתכן להגדירו כמחזיק במחלוקת ולחיי'בו לרוץ לפיי'ס את חברו?
בברכה,
תשובה:
שלום וברכה
1. ידועים דברי רבי ישראל סלנטר, שדייק את המשנה בפרק האומנין לגבי הטעיית פועלים "אין להם אלא תרעומת", שמבואר שתרעומת היא זכות כל שהיא, כלומר הדרך כלל אין היתר לאדם שתהיה לו תרעומת על חברו, רק כחלק מדיני הממון יש מקומות מסויימים בהם חברו הזיקו בנזק שאין בו תביעת ממון ממשית, שתהיה לו תרעומת, אבל סתם להתרעם, זו מחלוקת…
2. חלילה! בני זוג חיים בשיתוף גמור, הם דנים יחד בנושאים חינוכיים ומגבשים החלטות יחד, אין נושא של הטלת מרות בין איש לאשתו, כבוד אינו סתירה לשיתוף והדדיות. איזו זוגיות זו שהאשה כאסקופה הנדרסת בבית… אדרבה, לבעל יש חיוב להיות מכבדה יותר מגופו, כך שכמו שהיא חייבת בכבודו הוא גם חייב בכבודה, רק בדיני כיבוד אב ואם נאמר דין קדימה לאב על פני האם לגבי למי להגיש ראשון. נכון הדבר שהגבר מטבעו יותר מנווט והאשה מטבעה רוצה יותר גבר שיסוכך עליה, ולכן אמרו חכמים איזו היא אשה כשרה שעושה רצון בעלה, אבל אין הכוונה שאין לדעתה חשיבות ומשקל בבית חלילה, אלא שהטבע הנכון והבריא ועדין הוא שהאיש מנהל ומנווט את ביתו תוך כבוד ותמיכה של האשה. ובבית פנימה, אדרבה, האשה היא עקרת הבית – עיקרו של בית, היא החוסן והרגש וכו'.
3. מעיקר הדין מי שפוגע הוא זה המחוייב לפייס את חברו ולא הנפגע חייב לרוץ אחריו, אלא שמצוה היא לו להיות מעביר על מידותיו. וראינו אצל גדולי עולם שמאו הדקפידו שלא יענש שום אדם בסיבתם.
ברכה והצלחה ושבת שלום.
מאוד מודה לכבוד הרב על תשובותיו ובעזה"י איחולי שבת שלום ומבורך גם לכבוד הרב.
המברך יתברך בכפליים, שבת שלום.
אמן וכן לרב.
השאר תגובה