שאלה:
ראיתי המון (!) שאלות באתר בנושא נדרים ושני דברים לא יצאו לי ברורים: מצד אחד הרבה תשובות אומרות שחוץ מנדרי צדקה/קבלת תענית אין נדר חל בלב, מאידך אתם מביאים את החתם סופר שדן בלשון התרת נדרים בערב ר"ה "או כל קבלה בלב וכו' " שגם קבלה של דבר מצווה נחשב נדר, ואם כן במה נתייחד נדרי צדקה שחלים בלב?
כאמור אם הבנתי נכון רק בקבלות של מצוות נאמר הכלל, אבל בן אדם שאומר למשל "מחר אני הולך לתקן את הכסא השבור" ואשתו מתקנת אותו "תגיד בלי נדר!", אני מבין שאין טעם הלכתי בהוספה זו שהרי אין זו מצווה (מלבד לשמח את האשה וכד').
תודה.
תשובה:
העיקר להלכה הוא שלא כדברי החתם סופר, יש בזה מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ולדעת רבים הדין הזה קיים רק בנדרי תענית ונדרי צדקה ולא בשאר נדרי מצוה, ראה שערי תשובה סי' תס ומהר"ם שיק או"ח סי' רמט וערוך השלחן סי' רנח סעי' לט ועוד רבים. אמנם בחתם סופר אבהע"ז ח"ב סי' קא חשש שנדר חל גם במחשבה כאשר הוא לדבר מצוה, ואין הבדל בין תענית לשאר מצוות, וכן דעת היעב"ץ בהגהותיו נדרים ח ב, ולכן יש לחשוש לדעה זו, אבל רק לחומרא בעלמא ולא כעיקר הדין, ובכל מקרה שזה ספק אם בכלל יש כאן נדר אין לחוש לכך.
פשיטא שלא כל אמירה סתמית היא נדר, חשוב להתרגל על הלשון לומר בלי נדר, אבל ודאי אי אפשר לומר שכל דבר שאדם אומר נעשה נדר.
אז מדוע בכל כך הרבה תשובות באתר יש שאלות בסגנון "החלטתי שאעשה כך וכך וכד'" והרב המשיב אומר שזה נדר? ראה למשל כאן:
https://din.org.il/2024/04/12/%d7%a0%d7%93%d7%a8-76/
האם זה בגלל שהמשיב חולק על הרב שליט"א וסובר כחתם סופר, או בגלל שהבין מהשואלת שהוציאה את הדבר בפה בגלל ש"אמרה" כך וכך וכו'? ואם כן, אז אולי היא לא התכוונה שאמרה בקול ולכ' בשאלות מעין אלה תמיד צריך לברר אם באמת השואל הוציא את הדברים בקול, כי בדרך כלל בן אדם לא מדבר לעצמו אלא חושב בלב וממילא אין נדר.
היא כותבת שאמרה בפה.
אוקי, הבנתי תודה רבה. אולי כדאי להבהיר לשואלים שזה נדר באמת רק במידה ואמרו את זה בקול כי אני חושב שהרבה לא יורדים לחילוק הזה ואף על פי ששואלים כאן בנוסח "אמרתי כך וכך", באמת הם אמרו זאת בלב ולא בקול ואז הדין משתנה. אגב אורחא, במידה ובאמת הדברים נאמרו רק בלב ואין כאן נדר, פירוש הדבר שאין שום ענין אפילו ממידת חסידות?
נכון.
השאר תגובה