שאלה:
אשתי נשבעה בפני שני אחיה לשמור סוד ולא לספר אפילו לבני הזוג. אשתי התחרטה על השבועה וחשוב לה לספר לי את הסוד. לא ידוע לי במה זה עוסק אבל מחפשת דרך להשתחרר מהשבועה.
חשוב לי לציין שאני לא דורש ממנה אלא המצוקה שלה בלבד.
תשובה:
שלום וברכה
אי אפשר להתיר את הנדר ללא ידיעתם ורשותם, וכפי דינו של הנודר על דעת חברו.
יש להזהירה מאוד מכאן ולהבא שלא נודרים בשום מצב ולשום צורך! מי שלא רוצה לספר לנו סוד שלא יספר, נדר לא נודרים, זה עלול להגיע לעוון חמור.
כמו כן, מלבד הנושא של הנדר יש ענין של הולך רכיל מגלה סוד, לספר סוד של אדם אחר זה איסור בפני עצמו, מלבד הנדר.
בשורות טובות.
מקורות:
זה לשון שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רכח סעיף כ:
נדר על דעת חבירו, אין מתירין לו אלא אם כן הודיעו לאותו שנדר על דעתו. ( וי"א דאפילו הודיעו, אין מתירין אלא מדעתו ורצונו), (מהרי"ק שורש כ"ב /נ"ב/ וטור ורא"ש), (וכן עיקר). ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו (בשביל השבועה) (ב"י בשם הריב"ש סי' קפ"ו, וש"ע), כמו משה שנדר על דעת יתרו בשביל שהשיא לו בתו, (והשבועה היתה לתועלת יתרו) (ריב"ש סימן תס"א), אבל אם מעצמו נדר ע"ד חבירו, יכולים להתיר לו בלא דעתו. הגה: וי"א שצריך שיודיע לו שהתיר לו, כדי שלא יחשוד אותו שעבר על נדרו (מרדכי פ' שבועות שתים בשם הירושלמי ומהרי"ק שורש נ"ב וע"פ). ואם כבר מת, שא"א להודיעו, מתירין לו כך, דשוב ליכא חשדא (תשובת רמב"ן סי' ר"ן). ואפילו נדר על דעתו בשביל טובה שעשה לו, אם בדיעבד התירו לו בלא דעתו, הויא התרה, והוא שפרט הנדר וידע החכם שלתועלת חבירו נעשה. ומיהו הבית דין שנזקק לכך, ראוי ליסרו ולהוכיחו. ויש אומרים דלא הוי התרה. הגה: מאחר שעשה לו טובה ונשבע לו משום זה, אבל אם נשבע לחבירו לעשות לו איזה דבר, ולא עשה כן משום טובה שעשה לו, אעפ"י שאין מתירין לו לכתחלה בלא דעתו, מ"מ אם התירו לו בדיעבד הוי התרה (כן משמע במהרי"ק שורש נ"ב בחלוקה ב').
