שאלה:
שלום וברכה
אני נמצא בישיבה עם 50 בחורים. בכל שבת בסוף הסעודות, אני רואה שמקפלים את מפות הניילון כשבתוכה כל הלחמניות הקרועות והסלטים, וזורקים הכל לפח. ומשום מה אני רואה שאף אחד לא מקפיד להוציא את הלחמניות מראש. האם הם עושים זאת מתוך אי-ידיעה/זלזול, או שיש להם על מה לסמוך?
ומה אני צריך לעשות בנידון? אם אתעלם, אני אתבע על זה?
תודה רבה
תשובה:
אין לזרוק בצורה מבוזה כזו, יש לאסוף תחילה את כל החתיכות הגדולות. כאשר עדיין המפה על השולחן נדיר שלחם יהיה מעורב כך שאין בזה בעיה של בורר. כמובן חתיכות קטנות מאוד אין צורך לאסוף, ובהם גם עיקר הענין של בורר. במקום שיש חשש בורר תזרקו כך בלי לאסוף.
על חומר האיסור לבזות לחם, ראה ברכות נב ע”ב פסחים קיא ע”ב וחולין קה ע”ב, ובזוה”ק פ’ פנחס רמד ע”א. בבן איש חי פ’ פנחס אות יב הזהיר את מוכרי הלחם שיטאטאו את מקומו לאחר המכירה שלא יבואו בני אדם לדרוך על הפירורים ויכשלו בכך.
בס’ וזאת הברכה פרק ב הביא מכמה מגדולי הזמן שפסקו, שכאשר הלחם אינו ראוי עוד לאכילה ניתן להשליכו בתוך שקית, כמו שמצינו בשביעית ומעשרות.
התביעה כמובן על מי שמפנה את השולחן אבל ודאי חובה עליך לעורר על הענין ומן הסתם ישמעו ישכילו ויבינו לנהוג כהלכה.
ברכה והצלחה.