שאלה:
יש מקום היום "חדר זעם" שמשברים כלים בכעס. האם יש בזה האיסור של הגמרא שבת קה:, או שזה טיפול פסיכולוגי והכלים עומדים להישבר ומותר.
תשובה:
שלום וברכה
עיקר מה שאמרו כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכו', הרעיון הוא חוסר השליטה, כאשר אדם אינו שולט בעצמו ונוהג באופן לא רצוני, שובר כלים טובים דבר שהוא עתיד להצטער על כך וכו', זה אדם שמאבד את שליטת שכלו על יצרו, ועליו נאמר שסופו לעבוד עבודה זרה. כאשר אדם בא באופן יזום ושובר כלים שהושלכו לאשפה משום שכך ייעץ לו איש מקצוע, זה לא אדם שנוהג מתוך איבוד שליטה.
ומכל מקום באופן אישי נראה לי שזה כלי שגוי, אדם לא אמור למצוא את הפורקן שלו בדרך של השחתה, זה לא נראה לי בריא לנפש, אלא אדרבה, מתוך שיחות וניתוח על כך שאין סיבה לכעס, להבין היטב יותר את הנפש שלו ושל סביבתו מה שיגרום לו ליותר אורך רוח הבנה והכלה. אדם מצווה לעבוד על מידותיו ולתקנן ולא להכנע להן ולתת להן את סיפוקן היצרי הרע.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
רבא היה קונה לבניו כלים שבורים כדי שישברו אותם ולכאו' כדי לשכך כעסם ?
הגמרא ביומא עח שהזכרת מדברת על כך שטבע הילדים שהם אוהבים לשבור ולפרק דברים, ולכן רבה נתן להם כלים שבורים להשתעשע בשבירתם, זה לא היה לשיכוך כעס.
הרעיון של הרב שליט"א בביאור הגמ' הוא מאד יפה ומעניין. אבל למעשה הגמ' עצמו מסביר את הרעיון, שדרכו של היצר הרע לומר עשה כך וכו' עד שעושה ע"ז. וע"ש במהרש"א שעברה הראשון הוא האיסור של בל תשחית שהוא איסור דאורייתא לא לשבור כלים.
השאלה שלי הוא אם יש היתר לעשות העברה של בל תשחית במקרה של חדר זעם.
תודה
בל תשחית בכל מקרה אין כאן כיון הכלים הללו בלאו הכי מיועדים לגריסה זריקה או מיחזור. לא מדובר בכלים המיועדים עדיין לשימוש.
אם הכלים עדיין ראויים להשתמש, ורק החליטו ליעדם להשתמש בהם לשכך את זעם (ולהרויח כסף על ידי זה) אז הרב שליט"א מסכים שיהיה אסור?
(כמו אם האדם הכועס מחליט לא להשתמש בכליו עוד אלא ליעדם לשבירה, רגע לפני ששוברו).
זה תלוי מה רמת הצורך, וכדלהן.
אם ההשחתה נעשית לשם סיבה חשובה, מותר. כמו המנהג הידוע המנהג שהחתן שובר כוס מתחת לחופה, לזכר חורבן בית המקדש. כיוון שהדבר נעשה לשם תועלת חשובה של הזכרת בית המקדש, אין הדבר נחשב להשחתה אסורה (עיין ברכות לא, א; שו"ע או"ח תקס, ב ברמ"א). כן אבלים מצווים לקרוע על המת, ואין בזה איסור השחתה, אלא חובה עליהם להזדהות עם השבר והאבדה הגדולה, ולהביע את צערם בקריעת הבגד. ואף-על-פי-כן, אסור לאבל לקרוע על המת יותר מדיי בגדים, שכן יש בזה איסור "בל תשחית" (ב"ק צא, ב). אבל על תלמידי חכמים גדולים ביותר, מותר לקרוע אפילו כמה וכמה בגדים. וכן מסופר על רבי יוחנן שקרע על רבי חנינא שלושה עשר בגדי משי. היינו שבכל פעם, לאחר שהחליף את הבגד הקרוע בבגד שלם, חזר ונזכר במיתתו של רבי חנינא ושוב נצטער וחזר וקרע את בגדו. (מו"ק כד, א; תוס' ב"ק צא, ב, 'עובר').
כן מסופר בתלמוד (שבת קה, ב), על אחד מגדולי האמוראים שבשעה שבני ביתו עשו דבר שאינו הגון, הראה את עצמו ככועס ושבר לפניהם כלי בחמתו, כדי לחנכם ולייסרם ולהראות להם עד כמה המעשה שעשו חמור.
רמת הצורך כאן הוא ברור: להרגיע מהכעס.
הגמ' שם מדבר על אותו צורך ואומר שהוא אסור משום בל תשחית (מהרש"א) ונחשב כע"ז.
נכון, ולכן לדעתי כאן יש להביא רק כלים שבלאו הכי כבר ישנים וכו'…
השאר תגובה