שאלה:
כתוב בחפץ חיים (כלל ט אות ד)
"ואם הוא יודע באחד מתלמידיו שהוא מבעלי הלשון, צריך להרחיקו מאתו אם הוא יודע שלא תועיל לו הוכחה"
מדוע לא נוהגים בזה? מעולם לא שמענו שהרחיקו בחור מישיבה בגלל שהוא מדבר לשון הרע?
תשובה:
לא מדובר כאן על אדם שדיבר לשון הרע וחטא בשוגג או אפילו בפשיעה באופן מזדמן, אלא על אדם שהוא "בעל לשון הרע", כלומר יש לו הנהגה קבועה כזו, בטבעו הוא סכסכן, מדבר על אנשים ומעורר מדנים…
שלא נדע…
בשורות טובות.
ואם התלמיד לא עסוק בלסכסך, אך תמיד מדבר לשון הרע ופולטיקה ורכילות [בלשון העם "נייסען"] האם אין בעיה?
אם הוא מדבר תמיד לשון הרע זו בעיה אבל אם תמיד מדבר פוליטיקה זה לא לשון הרע אבל זה עצוב וכדאי לתת לו יותר גישמאק בלימוד וכך בודאי יעזוב את הביצה העכורה הזו..
בקיצור מוציאים בחור מהישיבה אם הוא מדבר בקביעות לשון הרע? גם אם הוא לא עסוק בלסכסך?
אינני יודע, אתה מכיר אדם כזה שמדבר בקביעות לשון הרע ואינו מקבל תוכחות?
השאר תגובה