שאלה:
שמתי לב, שבהזמנות לחתונות וכדו' לא נוהגים לכתוב למשל ביום שלישי 'בשבת', אלא ביום שלישי פר' פקודי. האם ידוע למה לא מקפידין לכתוב 'בשבת' ולקיים בזה מצות 'זכירת שבת' ?
תשובה:
שלום וברכה
מצוה זו מתקיימת בבוקר באמירת שיר של יום, אין חובה בכל פעם שמזכירים תאריך לומר כך, אבל את הצודק שמי שאומר כך קדוש יאמר לו, וכמו שכתב הרמב"ן שמות פרק כ פסוק ח (פרשת יתרו):
במכילתא (כאן) רבי יצחק אומר, לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום.
שירבו שמחות.
האם לדעת הרמב”ן יש בעיה להגיד את שמות ימי השבוע ביידיש? בדגש על אידיש כיוון שע”פ רוב אלו שמדברים בשפה אחרת זה לא פרקטי בעבורם. הם הרי לא יודעים לשה”ק ולא יבינו באיזה יום מדובר כך שהרבה ברירות אין. א”א להעביר את כל העולם קורס בשמות הימים בלשה”ק. משא”כ דוברי אידיש, ברובם המכריע לפחות, כן ידעו ויבינו אז מה ההיתר?
אין איסור. אמרת שיר של יום בבוקר.
כבוד הרב. להבנתי הדלה, לשון המכילתא, כפי שכבכודו ציטט, זה לא באופן חיובי, להזכיר פעם ביום את היום בשבוע, אלא באופן שלילי. לא לקרוא לימים על פי שמות אחרים. ”על שמות המשרתים”. דהיינו, ”יום ראשון” ולא ”יום השמש”, ”זונטאג” באידיש או Sunday באנגלית. וכן ”יום שני” ולא ”יום הירח” ”מאנטאג” באידיש או Monday באנגלית. וכן הלאה.
יש גם דיוקא דסיפא, לזוכרו תמיד בכל יום… כלומר העיקר שזכירת השבת תהיה שגורה בפיך, אבל לא צריך בכל פעם שמזכירים תאריך.
השאר תגובה