שאלה:
חמותי ע"ה נפטרה שנה שעברה תשפ"א בח' תמוז אך נקברה בי' תמוז.
השנה תשפ"ב מעוברת.
מתי אשתי יוצאת משנת האבל? בגלל שנה מעוברת אז בסיון זה כבר 12 חודש. אבל הבנתי שהם עושים אזכרה גם יב' חודש וגם בשנה
אבל האם זה נקבע לפי הפטירה או הקבורה?
האם היא צריכה לצום לפי הפטירה, בח סיון או ח' תמוז? או שזה לפי הקבורה ואז בי' בסיון ובי' בתמוז?
או שהשנה אנחנו לא מציינים כלל את תמוז ולעושים הכל רק סיון, ושנה הבאה מציינים רק את תמוז?
אם זה סיון, לכאורה עד יב' נהגו לא לומר תחנון, אז אולי גם לא מתענים ביאר צייט?
סליחה על הבלגן ..
תשובה:
שלום וברכה
ראשית לגבי דיני האבלות, הם לכל הדעות מסתיימים בי"ב חודש [אלא שיום היארצייט עצמו גם נוהגין בו דיני אבלות שנה].
לגבי קביעת יום היארצייט בשנה זו, מצד הנושא של שנה מעוברת נחלקו בזה הדעות והמנהג הרווח הוא, שבני ספרד רואים לעיקר את ה12 חודש – בסיון ואז יתענו [מי שנוהג להתענות ביארצייט] ובני אשכנז רואים לעיקר את יום הפטירה ב13 חודש.
בנוגע ליום הפטירה או יום הקבורה, בסיום השנה תמיד הקובע הוא זמן הפטירה אלא אם כן היו שלושה ימים בין הפטירה לקבורה, ראה כאן.
הגם שמנהג ארץ ישראל שלא לומר תחנון בימים אלו, אין איסור להתענות.
בשורות טובות.
אז למעשה אשתי תתענה בח' תמוז ולא בסיון, ושנת האבל מסתיימת בח' סיון, כי לא היו 3 ימים בין הפטירה לקבורה?
נכון.
האם יש חיוב להתענות ביום היארצייט? במיוחד לנשים! האם לא כדאי שתתנה מראש שהיא תתנה מראש שהיא לא מקבלת את זה בנדר?
יש בזה מנהגים שונים, משפחת החתם סופר ורעק"א הובא שלא התענו אלא יחדו יום זה לתורה ומעשים טובים, אני הורתי לאשתי לא להתענות. אבל כל אחד כמנהגו.
השאר תגובה