שאלה:
שלום רב!
רצינו לדעת, אם החולה ר״ל נמצא בבית הכנסת, צריכים להגיד שם פרטי שלו, או אפשר לומר א-ל נא רפא נא לו?
עוד רציתי לדעת אם יחיד רוצה להתחיל שמנה עשרה אולם אינו יודע בודאות אם יספיק לענות קדושה, האם יכול להתחיל? (יודע שאם ברור לו שאינו יספיק אסור לו להתחיל)
תשובה:
שלום וברכה
1. מעיקר הדין לא צריך, אבל אם אין לו בזה בושה כדאי לומר.
2. נהגו להקל להתחיל. ראה בענין זה בפסקי תשובות בסי' קט.
מקורות:
שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן כז: המאריך בתפלה ואינו יכול להתפלל עם הציבור כיצד יתנהג בשמ"ע אחדשה"ט יסלח לי אם לא תיארתיו כראוי כי בלתי מכירי ובדבר השאלה אשר שאל במי שמתפלל במתון מילה במילה והקהל ממהרים ולכן א"א לו להתפלל תפלה בצבור וגם לומר קדושה בצבור כי כשיתחיל השמ"ע בלחש יחיד עם הצבור אזי כשיגיע הצבור לקדושה הוא עדיין לא גמר השמ"ע ואינו יכול לומר קדושה ומיהו יכול להתחיל השמ"ע קודם הצבור ככה שיסיים השמ"ע עם הצבור איזה מהן עדיף ושאל את מו"ר הגה"צ מקאשוי ולא רצה להכריע בזה ולכן פנה אלי והאריך שם במכתבו.
והיות כי מח' הג"צ מקאשוי שליט"א הוא מגדולי התורה והוראה וגם מידידי הנאמנים ולכן אכתוב לו מה שנלפענ"ד אבל רק בתנאי שיסכים לזה הגה"צ מקאשוי שליט"א או עכ"פ לא ינגד ואם ינגד אזי דברי כלא נחשבים כי אתרי' דמר הוא, גרסינן בגמ' ברכות כ"א א"ר הונא הנכנס לב"ה ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ריב"ל אומר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יבא ש"ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל וכו' והרי"ף והרא"ש הביאו מירושלמי דאין להתחיל להתפלל אא"כ יודע שיכול לגמור קודם שיגיע ש"ץ לחתום בהאל הקדוש וכן בש"ת כדי שיוכל לענות על אותן הברכות וכ"כ התוס' ומדברי ריב"ל נראה דלא חייש למודים וכן נראה דעת הרמב"ם בפ"י מה"ת שלא הזכיר מודים ועיין ב"י א"ח סי' ק"ט מה שהאריך בזה. והמרדכי הוסיף דלא יתחיל להתפלל אא"כ יודע שיוכל לגמור עד שלא יגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא דלא גרע מקדושה ומודים.
ובטש"ע א"ח סי' ק"ט כתב המחבר הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש יתפלל והוסיף הרמ"א וה"ה אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה ועוד הוסיף דלכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש ע"ש, ומפשטות הדברים נראה פשוט דעיקר קפידה הוא אהני דברים וכל שלא יוכל לומר קדיש וקדושה ואמנים הללו לא יתחיל השמ"ע כלל עד שישמע קדיש וקדושה ואמנים וממילא בדידן נמי כל שלא יוכל לומר קדושה וברכו ועוד יותר טוב לו להמתין ולא להתפלל בציבור.
והנה נחלקו המג"א והא"ר אי תפלה בצבור עדיף מאמן יש"ר אחר קדיש דעת המג"א דתפלה בצבור עדיף מאיש"ר והא"ר חולק עליו דהא להרבה פוסקים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה בקדיש וברכו וקדושה כמ"ש ב"י בס"ס ס"ו וקי"ל ס"ס קי"א דסמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפלה בצבור אלמא דעניית קדיש עדיף וכה"ג כתב המג"א גופיה בסי' ס"ו סקי"ב וקדיש וקדושה וברכו עדיפו מאיש"ר וא"כ אם נדחה תפלה בצבור מפני איש"ר כ"ש דנדחה מפני קו"ב אמנם הפמ"ג כתב סדר המדרגות וכתב דאיש"ר דקדיש עדיף מקדושה וקדושה עדיף ממודים וברכו עדיף משתי אמנים דהאל הקדוש וש"ת ואלו האמנים עדופי מאמנים אחרים ע"ש ואפילו שתי אמנים אלו עדיפי מתפלה בצבור שהרי דחינן תפילה בצבור בשביל עניית אמן אלו וא"כ כ"ש כשלא יוכל לומר כל אלו ודאי דחינן אותו מתפלה בצבור ואין לומר דיתן דעתו ויכוין באמצע התפלה דשומע כעונה שהרי בסתם אמרו שאם לא יכול לגמור אל יתפלל ולא אמרו שיעמוד ויכוין ופשוט.
איברא דמדברי הש"ע י"ל דאין ראי' דהרי הלכתא דידן מיירי במי שבא לבה"כ ומצא כבר צבור מתפללין השמ"ע בלחש וא"כ אי אפשר לו כבר להתפלל תפלה בצבור (ותפלה בצבור העיקר שיתחיל עם הצבור בזמן אחת) ולכן כה"ג ודאי דצריך להמתין בשביל קדושה ואמן אבל מי שבא בבהכ"נ והתחיל להתפלל כדרכו עם הצבור וחל עליו חובת תפלה בצבור כשהגיע לשמ"ע עם הצבור מיד אחר הק"ש אפשר דכה"ג לא דחינן מצוה הבא לידו ואף דאח"כ לא יוכל לומר קדושה ואמן אחר האל הקדוש ומודים מ"מ כה"ג אונס הוא ושפיר יכול לסמוך עצמו במה שיכוין להש"ץ ויצא מדין שומע כעונה אף דלכתחילה אין לסמוך על זה כשאינו מתפלל בצבור ועיין פמ"ג בא"א אות ב' שצידד לומר דכאן לא הוי ממש תפלה בצבור כיון דבא באמצע משא"כ כשמכוין עמהם ע"ש וא"כ אין מכאן עכ"פ הכרח לנידון דידן.
וחמותי ראיתי לקדוש אחד מדבר בביאור הלכה א"ח סי' ק"ט שכבר עלה ונסתפק בהא הלכתא אם מי שמדרך טבעו להאריך בתפלה ואינו יכול לסיים עד קדושה אם מותר לו להתחיל וכתב ומכאן אין ראי' לאיסור דאפשר דזה לאו תפילה בצבור גמורה היא מקרי אבל אם מתחיל בשוה אפשר כיון דעתה חל עליו החיוב להתפלל בצבור וחיוב עניית הקדושה לע"ע אין עליו אין לו לחוש דאז כבר יהי' אנוס ועלה בספק ע"ש וזה כמ"ש. אלא דמ"ש דחיוב קדושה אין עליו לע"ע ובשעת התפלה כבר יהי' אנוס צ"ב דא"כ כשבא בביהכ"נ והציבור מתפללין תפלה בלחש נמי אכתי לע"ע אין עליו חיוב עניית קדושה דכשיתחיל להתפלל כבר יהי' אנוס וא"כ אמאי אמרו דאל יתפלל וע"כ כיון דהחיוב כבר עליו לענות בקדושה יש עליו להמתין לקיים וא"כ הכ"נ ימתין ויקיים, וצ"ע.
ומה שנראה בס"ד דדבר זה במחלוקת שנויה דהרדב"ז ח"ג סי' י"ג הביא מעשה בראובן שהי' חבוש בבית האסורים ולא הי' יכול לצאת להתפלל ולעשות שאר מצות והתיר לו השר לצאת פעם אחת בשנה ונחלקו באיזה יום יבחר וחכם אחד מחכמי דורו כתב דיבחר לו יוה"כ או פורים והרדב"ז דחה דבריו דאנן קיי"ל אין מעבירין על המצות ומצוה שבא לידך אל תחמיצנה ואין חולק בזה כלל הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ע"ש ובשו"ת ח"צ האריך להקשות עליו מכמה מקומות דהיכא דאחד עדיף מחבירו לא אמרינן אין מעבירין ע"ש ס' ק"ו ומיהו מבסוף מסיק דדברי הרדב"ז הם תלמוד ערוך בפ"ק דמועד קטן דף ט' ומוקי לרדב"ז במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים ועיין בארעא דרבנן אות א' סי' א' שעלה בספק בזה והביא ראיות לכאן ולכאן גם בשאילת יעב"ץ סי' י"ח ובברכ"י סי' צ' אות ג' האריך הרבה בדין דתדיר ומקודש ובפי' דברי הירושלמי פ"ז דנזיר ע"ש. אמנם בש"ס סוכה כ"ה אמרו דהעוסק במצוה שחל שביעי שלהן בע"פ וכתב רש"י ז"ל וז"ל אלמא מצוה קלה הבאה לידך א"צ לדחות מפני חמורה העתידה לבא ובשו"ת פנים מאירות ח"ב הביא ג"כ ראי' מדברי רש"י הללו ובחי' הריטב"א סוכה כ"ה כתב קמ"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה דאינו רשאי להניח מצוה או לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה וגם אפילו מצוה הקבועה לה זמן רשאי להתחיל בזה שבא לידו עכשיו הואיל וקודמת ע"ש ועיין באחרונים מזה.
ולפ"ז נראה בדידן נמי דכיון דתפלה בצבור בא לידו קודם יעמוד ויתפלל עם הצבור כיון דמצוה זו בא לידו קודם אין מעבירין אותה מפני מצוה אחרת אף שעי"ז ידחה מקדושה ואמן שהם חמורים ל"ל בה ואז כבר יהיה אנוס והו"ל כדיעבד ויעמוד ויכוין מהש"ץ ויהי' בכלל שומע כעונה. אבל כשבא וכבר מצא הצבור מתפללין אז ליכא עליו חיוב מצות תפלה בצבור אל יתפלל משום חיוב קדושה אשר עליו שבודאי יבא וכנ"ל.
ובזה נלפענ"ד לדייק הגמ' (ברכות ל"א) א"ר יהודה כך הי' מנהג ר"ע כשהי' מתפלל עם הצבור הי' מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהי' מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת וכ"כ למה מפני כריעות והשתחויות ע"כ וי"ל למה אמר טעם שהי' מקצר ועולה משום טירחא דציבורא הא ע"כ הי' צריך לקצר משום קדושה ואמן אפילו בלא טירחא דציבורא אמנם אי נימא כמ"ש א"כ משום קדושה לא הי' צריך לקצר דכיון דהתחיל להתפלל שמ"ע בצבור א"כ לענין קדושה כבר הו"ל אנוס ואין צריך לקצר אמנם משום טירחא דצבורא ע"כ הי"ל לקצר והא דלא צוה להם שלא יטריחו להמתין עליו אולי דכה"ג הו"ל בכלל כבוד התורה שאסור לו למחול או שהם לא רצו לשמוע שלא להמתין עליו אבל ראה שזו טירחא להם ולכן הי' מקצר ועולה וק"ל ועיין שע"ת א"ח סי' נ"ב אבל מי שדרכו להתפלל וכו'.
