שאלה:
היי כבוד הרב,
סליחה אבל זה הולך להיות ממש ארוך.
בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על אמונה. כל פעם שאני רוצה להאמין בלב שלם, יש יותר מידי סיבות שמקשות עליי להאמין באמונה שלמה.
אחד הנושאים המרכזיים שממש מטרידים אותי הוא הבדל הקיצוני (ולא לטובה) שבין נשים לגברים.
ה' יצר את האדם והאישה לכאורה "שווים" שניהם מצלע אלוקים ואמורים להשלים אחד את השני. עם זאת אין שיוויון בכלל.
נשים סובלות בעולם סבל שגבר לעולם לא ידע, ולא רק מבחינת כאב נשי כמו היריון לידה וכו'. האישה הרבה יותר חלשה מהגבר מה שהופך אותה לפגיעה ול"טרף" בעולם הזה. היא לא יכולה ללכת לבד ברחוב בטח שלא בלילה מחשש שגבר יעשה לה משהו, אלימות במשפחה תמיד מופנית כלפי האישה, ואם מדברים על אונס שזאת כבר רמה אחרת של סבל שלא מגיע לאף אישה זה משהו שכמעט רק נשים חוות (אם תסתכל על האחוזים בין אונס נשים לאונס גברים).
אני לא מצליחה להבין למה ה' יצר את הפערים האלה כשבופעל האיש והאישה אמורים לחיות זה לצד זה בשלום ולהקים משפחה, ולמרות זאת האישה חיה בפחד מתמיד.
חוץ מזה יש את העונש הקדום שה' גזר על אדם וחוה. לפי האמונה ה' הוא רחמן וסלחן אז למה נשים סובלות, זה כבר אפילו לא מאות שנים זה הרבה מעבר, על משהו שחוה עשתה? איפה הרחמנות?
גם האדם נענש עם זאת איפה העונש שלו בא לידי ביטוי? "בצער תלדי בנים" עד היום תהליך הלידה, ההריון ואפילו (סליחה) המחזור מהווים צער וסבל נוראיים ולעיתים בלתי נסבלים. נשים מתות בלידה ואפילו לא זוכות לפגוש את הילדים שלהם אחרי כל הסבל שהן עברו בשבילהם.
איפה הגבר סובל? "בזעת אפיך תאכל לחם" ואפילו העונש הזה שניתן לאדם לכאורה על החטא שלו כבר לא רלוונטי בהכרח. היום הרוב הגדול של הגברים לא עובדים את האדמה, אלא יושבים במשרדים מרווחים ונוחים ונהנים מתנאים מצויינים. וכבר לא מוטלת עליהם האחריות המלאה של פרנסת המשפחה שכן היום בקושי ניתן למצוא בית שבו האישה לא עובדת ועוזרת בפרנסה ולפעמים אף מרוויחה יותר מהגבר.
שני המינים צריכים להיות לכאורה שווים כדי שיוכלו לעזור זה לזה ולהקים משפחה. אם האישה לא היתה בעלת מודעות וידיעה כמו הגבר אלא יותר דומה ברמת המשכל שלה לבעלי החיים ועקב כך היא לא באמת היתה מודעת למלוא הצער שהיא עוברת מילא, אבל לתת לאישה תבונה והבנה מלאה כדי שתוכל לחוות את מלוא הסבל שלה? בני אדם הם טורפים רק שלעיתים מאוד קרובות הבעלי חיים לא יודעים שהם הטרף. לעומת זאת האישה ערה ומודעת, היא חשופה להטרדות ופגיעות פיזיות מלאות מצד גברים והיא בחיים לא תוכל להיות בטוחה ומוגנת. נגזר עליה לחיות בפחד תמידי. להיות הטרף ולחיות בידיעה שהיא כזאת.
המצב הזה מאוד מאוד מקשה עלי להאמין ואני דתייה ובאתי מבית דתי. אבל כל פעם כשאני הולכת ברחוב או נמצאת במקום שבו אני מרגישה מאוימת ומרגישה פחד או אפילו בימי המחזור (שוב סליחה) אני ממש מתקשה להאמין.
אשמח לתשובתך כי המצב הזה של החוסר שיוויון המאוד קיצוני ביחד עם האמונה בסלחנות והרחמנות של ה' ממש מטריד אותי ולא מסתדר לי.
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלתך בתשומת לב, ננסה לחלק אותה לשתים:
השאלה הראשונה, מה ההגיון שנשים יותר פגיעות. כדרכם של יהודים אפתח בשאלה, אולי קצת מקוממת: אם בורא עולם עשה גם את האדם וגם את הגורילה, מה ההגיון שהאדם יותר חלש מגורילה?? האדם היה צריך להיות חזק יותר מכל בעלי החיים! כנראה שהמבט הכולל על אישיות ומהותו של אדם, לא יכולה לעבור רק דרך אותה פרספקטיבה צרה של חור המנעול דרך המבדק של כושר פיזי כזה או אחר… האדם, בהיותו יצור תבוני, חכם אינטלגנטי וכו', לא יכול להיות גס כגורילה… ולכן ניתנו לו כלים אחרים למצוא את השפעתו ומקומו בחיים. נחזור לענין הגבר והאשה, הגבר מהותו "חוץ", "כח", "שכל גובר על רגש", יש בו הרבה יותר גסות אם ניתן לקרוא לזה כך מאשה. האשה במהותה עדינה, רגשית, ביתית, חמה וכו'. לא מתאים ליצור אשה כמו גבר, גברתנית כזו… זה פשוט לא תואם את אופיה ואישיותה. ממילא להביט רק על הקושי היחסי שלה בענין מוגנות, ובשביל זה להסכים לוותר על כל האישיות הנשית, מבחינה נפשית רוחנית וגופנית, זה מחוסר הגיון. אז נכון, בגלל מהותה זו יש בה חולשה פיזית, אבל כנגד זה יש לה כח נפשי פי כמה משל גבר, ההזדקקות של ילדיה אליה היא פי כמה יותר ממה שהם נזקקים לדמות האב, ההשפעה שלה בחינוך באוירה היא גדולה לאין ערוך, ויש לה תפקיד מאוד מרכזי בעיצוב הנפשי של האומה כולה.
עכשיו לשאלה השניה הנוגעת לכל נושא הסבל בעולם הזה, זו שאלה שאינה קשורה רק לכאבי מחזור עם כל הכבוד, אלא בכלל, מחלות, עוני, מלחמות ושאר קשיים. נכון שיש נקודות קושי המאפיינות ונקודות אחרות המאפיינות גברים, אבל באופן מהותי רחב, זה כלל לא משנה, השאלה היא למה צריך סבל וקושי בכלל! למה יש ילדים רעבים? וזה הנושא הכי עמוק בבריאה, שבודאי אין לנו השגה מושלמת בו, אנחנו רק יודעים דבר אחד, שכאשר יש קושי לאדם, ולא משנה מה הוא, זה בא לצורך קיום תפקיד או לצורך תיקון דבר בנפש [ואין להתנתק מנפשה של חווה כי כל ישראל הם חלקי נשמתם של אדם וחוה], או לצורך כפרה על חטא. ולכל אדם יש את המסלול שלו והנסיונות שלו המותאמות לנפשו האישית, והכל לטובה כדי לסיים את התפקיד הזמני כאן בעולם הזה לקראת ההגעה למקום הנצח לחיי העולם הבא.
אינני יודעים חשבונות שמים אבל אנחנו יודעים שהכל לטובה ולברכה. מה שחשוב זה תמיד להבין שהמבט חייב להיות הרבה יותר רחב וכולל, ולא צר המביט רק לכאב כזה או אחר. ירמיהו כבר שאל מדוע דרך רשעים צלחה, איך יכול להיות שלפעמים צדיק סובל ורשע טוב לו, והרמב"ן כבר משיב שלפעמים רשע מקבל שכר על מיעוט מצוותיו בעולם הזה הוצדיק להיפך מקבל עונש על מיעוט עוונותיו בעולם הזה, וזה חלק משכרו כי כל קושי בעולם הזה מכפר הרבה יותר בקלות מאשר כפרה בעולם הבא.
כלומר, החשבונות הם רבים, וצריך להאמין ולהביט בהם במבט מאוד רחב ומקיף.
ברכה והצלחה!
