שאלה:
שלום,
במטבח קהילתי אחד טבח גוי אופה מיני מאפה אך טרם אפיה הוא מפריש חתיכת בצק ולאחר זמן מגיע משגיח ומברך על חתיכה זו ברכת הפרשת חלה. האם לפי הלכה מותר לעשות כך?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
ההלכה היא שאפשר להפריש מבצק החייב בחלה על בצק שכבר אפוי, ממילא מבחינת ההפרשה לכאורה זה בסדר, כשהמשגיח מגיע הוא מפריש את אותו בצק על מה שכבר נאפה. הבעיה היא אחרת, שבאופן זה יוצא שהאפייה נעשית כאשר הבצק הוא עדיין טבל! וכך נכנסים לשאלה גדולה של בליעת טבל בתנור, לכן בדיעבד שזה נעשה, יש למשגיח לכוון להפריש גם כנגד הטעם שנבלע בתנור. שכן כאשר הבליעה היא בת יומה זה מועיל, באינה בת יומה זו מחלוקת הפוסקים.
מקורות:
על כך שניתן לךהפריש מבצק חייב על האפוי, ראה ס' חלת לחם סי' ג ס"ק קטז, מקדש מעט סי' שכד ס"ק לח, חי' רעק"א שם על הט"ז ס"ק יד.
לגבי הבליעות:
ברמ”א סי’ שכד סעי’ יב כתב, שאדם שאפה פשטידת בשר מעיסה שלא הורמה חלתה, יכול ליטול בצק אחר ולהפריש ממנו חלה גם על הטעם שנבלע בבשר ועל ידי כך יוכל לאוכלו ללא חשש. על פי דבריו אלו למדו הפוסקים שכך הוא גם לגבי בליעות בכלים. שאם נבלע טעם טבל בכלי, יוכל להפריש ממקום אחר ולפטור גם את טעם הטבל הבלוע בכלי. אולם, דין זה אינו אמור אלא בכלי שבלע טעם טבל בתוך ה24 שעות האחרונות, שעדיין יש לו דין טבל מדאורייתא, אולם לאחר 24 שעות שטעם הטבל נפגם ושוב אינו אסור אלא מדרבנן, לא ניתן להפריש עליו ממקום אחר, שכן לענין הפרשת תרומות ומעשרות יש כלל שאסור להפריש מהחיוב על הפטור, ואף כאן, אם נוטל טבל גמור ומפריש ממנו על אותו טעם פגום שאינו אסור אלא משום חומרא דרבנן בעלמא, נחשב הדבר כאילו מפריש מהחיוב על הפטור.
אלא שמטעם אחר התיר זאת הגרש”ז אויערבך בספרו מעדני ארץ הל’ תרומות פ”ב ה”ב, שהואיל וטעם פגום אינו אסור אלא משום גזירה מיוחדת, לא נאמר בזה דין טבל וממילא אין כאן טעם איסור כלל והקדרה מותרת. אולם בס’ מועדים וזמנים ח”ג סי’ כד הביא שהגרי”ז מבריסק נסתפק בדבר אם ניתן להפריש על כלי שאינו בן יומו, וכנראה שלא ניחא לו בסברא זו שכתב הגרשז”א.
לדעת האוסרים, ניתן להכשיר את התנור בדיעבד על ידי הפעלתו למשך שעה על חומו המירבי לאחר שנוקה יסודי ועברו 24 שעות מהשימוש האחרון, אולם את התבניות לא ניתן להכשיר על ידי ליבון כיון שלא ניתן ללבן אותן ממש וכמו כן האיסור היה עליהן ממש. אלא שבצירוף סברתו של הגרשז”א יש לסמוך על דברי הדברי מלכיאל ח”ג סי’ נו שכתב שסכין שנתחבה בתוך חלה על גבי האש מותרת על ידי הגעלה ברותחים, משום שלענין טבל הקילו שאין צריך ליבון באופן זה ודי בהגעלה, וממילא גם כאן נוכל להקל לפי דבריו להגעיל את התבניות ברותחים, או לחילופין להכשירה כמו התנור וביחד איתן כשהן ריקות.
תודה רבה על התשובה.
האם מה שכבודו כתב לגבי דעת האוסרים (בקשר לבליות בכלי שאינו בן יומו שלא מפרישים מטבל דאורייתא על מה שלא מדאורייתא) שייך גם בהפרשת חלה בחו"ל ששם זה מצווה מדרבנן ונמצא שזה וזה מדרבנן? האם גם במקרה כזה יש מקום לאיסורים?
אין קשר בין הנדונים, למה לא?
כתוב ככך:
… שכן לענין הפרשת תרומות ומעשרות יש כלל שאסור להפריש מהחיוב על הפטור, ואף כאן, אם נוטל טבל גמור ומפריש ממנו על אותו טעם פגום שאינו אסור אלא משום חומרא דרבנן בעלמא, נחשב הדבר כאילו מפריש מהחיוב על הפטור."
אז באם נאמר שבחו"ל טבל מדרבנן, וגם טעם פגום הוא מדרבנן, למה שיהיה אסור להפריש ממה שדרבנו על מה שגם מדרבנן (כלומר להפריש חלה מהאפוי על בליות בכלי שאינו בן יומו)?
משום שהאיסור באינו בן יומו מתייחס יותר לדין איסור מאכלות אסורות הכללי, ולא על המצוה החיובית להפריש, ולכן יתכן שלענין מצות ההפרשה זה עדיין נחשב מהחיוב על הפטור.
השאר תגובה