שאלה:
שלום וברכה. אדם שמוצא בגינה ציבורית בארץ או ברחוב חפצים בסגנון כמו בקבוק תינוק, מוצץ, נעל של ילד, קופסת טישיו וכדו'. גם חייב לקחת ולהשיב אבידה?
כי נראה לכאורה שהמאבד ימצא את זה יותר קל כשיחזור לגינה, מאשר שאולי יראה את המודעה.
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
במציאת חפצים פעוטים נחלקת השאלה לשני חלקים. א. האם לקחת ולהכריז או עדיף להשאיר במקום, כשמסתבר שיותר בקלות הבעלים יחזרו למקום וימצאו?. ב. כמה צריך לטרוח במציאת חפצים קטנים?
לגבי השאלה הראשונה: מפורסם בשם הגרי"ש אלישיב שבדברים שסביר להניח שאנשים לא ייקחו את האבדה והבעלים יחזרו לקחת עדיף שלא יגע, ובכך יחסוך לבעלים צורך לחפש אחרי המוצא.
לגבי השאלה השנייה: בהלכה לא משנה גודל הסכום. ולכן אם מצא מציאה שיש בה סימן והגביה את המציאה חייב להשיבה. אלא שבחפצים פחותי ערך שהבעלים עצמם לא יטרחו עבורו, מסתבר שגם המוצא פטור מלטרוח ולכן אינו חייב להגביה. אבל אם כבר הגביה את החפץ חייב בהשבה גם אם החפץ הוא בעל ערך נמוך.
בהצלחה.
מקורות:
בשולחן ערוך הרב הלכות מציאה הלכה לז כתב: "ואין צריך לומר אם לא היה מחזירם לעצמו מחמת הטורח שלא היה חפץ לטרוח לישא אותם לביתו הואיל והם כלים פחותים ודמיהם מועטים ולא מפני שאינם לפי כבודו שהוא חייב מן הדין לטרוח בהם עד שיגיעו לרשות הבעלים כי בשלו הוא רשאי לוותר על ממונו מפני טורח גופו ולא בשל חבירו שהתורה לא חסה אלא על כבוד הבריות ולא על טורח הגוף אפילו טורח מרובה מאד על שוה פרוטה אחת".
מבואר בדבריו, שיש חיוב השבה גם בדבר של שווה פרוטה שהמוצא לא היה טורח עבורו, מ"מ חייב לטרוח עבור חברו. ואמר לי בזה הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג, שמסתבר שבדברים ששום אדם לא טורח עבור הדבר הפעוט, א"כ בעל האבדה גם לא היה טורח עבור האבדה, על זה לא מוטל למוצא לטרוח. כיון שבמאבד לא היה טורח עבור עצמו, כמו כן המוצא לא צריך לטרוח. ולכן אם רואה חפצים פחותי ערך עם סימן, ולא מקובל לטרוח עבורם, אינו חייב להשיבם. אבל אם מקובל להשיבם אפילו אם הוא עצמו לא טורח לממונו בסכום פעוט – חייב להשיב וכדברי השו"ע הרב. אמנם אם הגביה את המציאה שיש בה סימן, לעולם חייב בהשבתה, וכדין זקן ואינה לפי כבודו שאם הגביהה חייב להשיב.
