שאלה:
פועל שהשאיר כליו בבית בעל הבית ונגנבו בפשיעה האם בעל הבית נעשה שומר עליהם וחייב לשלם
תשובה:
הבעל הבית אינו שומר על הכלי עבודה, ולכן אין עליו חיוב לשלם אם פשע.
בהצלחה.
מקורות:
בש"ך סימן רצא ביאר שאם הסכים שיכניס לחצרו אין זה קבלת שמירה, אבל אם הסכים שיכניס לתוך ביתו הרי זה קבלת שמירה. וביאר הנתיבות (שם סוס"ק ח) שבית לא מסכים שיכנס לתוך ביתו ודאי הכוונה שבעל הבית ישמור. ואם הבית הוא מקום שמור, בעה"ב לא נעשה שומר כיון שהבית שמור אין קבלת שמירה. ולכן פועל שהשאיר כלי עבודה בבית שמור ולא דיברו על שמירה אין קבלת שמירה, ואין לחייב את בעל הבית על פשיעתו.
נתיבות המשפט ביאורים סימן רצא: [ח] אבל בדרך. עיין סמ"ע סק"ה, עד ודומה לבית ובית פטור בהיזק דאתי ליה מעלמא וכו'. כלומר, לפי צד האיבעיא בש"ס בב"מ דף פ"א ע"ב דביתו י"ל דשקיל רשותו ממנו לאעיולי ולא לשמור, ע"ש, ה"נ י"ל בחמור. והנה מ"ש הסמ"ע בפירוש דברי תשובת הרא"ש [שם] שהביא הטור [סעיף ג'], המעיין בדבריו שם יראה שאין הלשון מדוקדק לפי דבריו, ע"ש בטור. ונראה בכונת דברי הרא"ש, דרצה לדמות מקודם הא דמנעלים להא ביתא קמך ולהנח סתם, וע"ז חילק בין מקום המשתמר, כונתו לחלק רק בין הא ביתא קמך, דבהנח סתם החילוק פשוט דשם מיירי בשוק ושניהם כאן דיכולין לומר דתיב ונטור לך קאמר, משא"כ במנעלים שהולך מכאן, אבל מהא ביתא קמך בב"מ (י"ט) [מ"ט ע"ב] שפיר קשה להרא"ש, דעובדא היה שהנפקד נשאר כאן ואמר ליה ליהוי דמי פקדון גבך והלך לו, והוי ממש דומיא דמנעלים. וגם בביתו אי אפשר לומר דתיב ונטור לך קאמר, דנראה דעיקר החילוק שבין חצר לבית שהביא הש"ך סק"ח בשם הגהת אשר"י [ב"ק פ"ה סי' ג'], דבהילוך דחצר לא קפדי אינשי ותיב ונטור קאמר, אבל בבית דאהילוך דבית קפדי אינשי וכמבואר לעיל סימן קנ"ד בסמ"ע סק"ז ע"ש ואי אפשר לומר דתיב ונטור לך דע"כ עול ואנטור לך קאמר, ולזה כתב הטור דהטעם בהא ביתא קמך דלא הוי שומר חנם כיון דהבית מקום המשתמר הוא, א"כ י"ל שלא היתה כונתו שיהיה השומר רק שיהיה משומר מכח הבית שהוא משתמר, משא"כ במנעלים שהוא מקום שאינו משתמר וגם הולך משם, סתם משמע לשון שמירה וכמ"ש הרמב"ן [במלחמות ב"ק ל"ג ע"א מדפי הרי"ף].
