שאלה:
כבוד הרב שלום
שאלה.
כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו סעיף א:
…ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכ"מ שהזכרת השם מצויה, מיתה מצויה…עד כאן.
אני מבין שגם מי שקרא פסוק בטעות שמשנה את המשמעות של הפסוק ושיש בו שם המפורש עובר את העבירה הנ"ל. אם ההבנה שלי נכונה, איך אפשר לקיים את ההלכה הזאת. בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום אין טעמים ואין מעמיד ואני לא יודע אם צריך לקרוא כאילו יש קמץ או חולם אם כן יהיה לי אסור להזכיר את השם המפורש בתרגום אלא לקרוא אמוני או אלקים.
בכבוד רב
דוד
תשובה:
ראשית ודאי זה לא נכון, מה ששינתי מעט בניקוד באופן שגם כלל לא משנה משמעות, ואינו מעכב, אינו נחשב הוצאת שם לבטלה. אבל לא הבנתי באיזה חומש אתה קורא, אינני מכיר חומש שאין בו ניקוד בתרגום.
ברכה ןהצלחה.
בס"ד. יש ניקוד . אין מעמיד בתרגום אונקולוס. שהופך את הקריאה מחולם לפתח וגורם לשנות משמעות המילה.
תודה
הניקוד יסייע לך במקום מעמיד, אבל בכל מקרה זה לא מעכב.
כבוד הרב . אני מבין שאני לא צריך לשנות את השם המפורש ולקרא אלוקים.
תגיד כמו כל היהודים והכל מצויין.
השאר תגובה