שאלה:
איך אני אמור להגיב או להתייחס כשהילד בן השש מספר לי שכשכולם יוצאים לשחק בחוץ בהפסקה הוא נשאר להגיד תהילים? איך אוכל לדרבן אותו לצאת להתאוורר ולשחק עם כולם ומבלי שמצד שני הוא הרי עלול לפרש זאת כחשיבות המשחק על פני זלזול בלימודים ובתהילים?
תשובה:
שלום וברכה
האמת שזו "בעיה" נפוצה, הבן לא תמיד דוקא אוהב לומר תהילים, אבל הוא אוהב לצייר או לקרוא בפרקים הלאה בנביא את כל ה"סיפורים"… יש לו את החבר או שנים שאיתם כיף לו ולא הרבה יותר. אסביר את ההשקפה שלי בענין:
ככלל בודאי אין כל בעיה לדרבן אותו לצאת, תסביר לו שתהילים זה חשוב, אבל בגיל שלו הגוף מתפתח וחשוב לשחק עם החברים, זה עוזר ללמוד אחר כך טוב יותר וכו', אפשר להסביר בלי בעיה. הנקודה היא שההסבר הזה לא ממש יעזור, שכן הבן שלך לא אוהב לקרוא תהילים, צר לי לאכזב, אבל לא זה הענין… אלא אחת מהשתים: או שיש לו קושי מסויים בתקשורת עם החברים, מה שגורם לו להמנע מחברתם. או שיש לו קושי מוטורי מסויים, שלא מאפשר לו לשחק בביטחון במה שהם משחקים, נניח משחקי כדור או ריצה. או לחילופין הוא לא כל כך מרגיש צורך בחברתם, טוב לו עם עצמו…
ממילא מה שצריך לעשות זה קודם כל לנסות לשוחח איתו בעדינות ובנינוחות ולנסות לשים את האצבע על הנקודה, ובהתאם לכך לפעול. אם מדובר בקושי מוטורי [ניתן גם להתייעץ עם המחנכים הם יודעים להבחין לפעמים] ניתן לשפר יכולות על ידי ריפוי בעיסוק וכדומה. אם הבעיה היא קושי בתקשורת, מעבר לכך שניתן לקדם אותו, כדאי מאוד למצוא עם מי כן נוח לו להיות, ולהזמין את החבר הביתה, לבקש אולי מהמחנך לשים אותם יחד בכיתה וכדומה. וכן, אפשר גם לקנות קצת ממתקים שיפתו את החבר המיועד לבוא הביתה…
ותמיד לזכור, וזה נכון להרבה בעיות חברתיות, למשל לפעמים רואים שחבר משתלט על ילד והוא כנוע אליו, וכל מיני תופעות אחרות, אם זה גורם לתחושה רעה ולא נעימה, לעצור מיד, אבל לא תמיד זה כך, לפעמים זה הצורך של הילד שלך… כך הוא מרגיש יותר מוגן, כך יותר נוח לו. כלומר חשוב לנסות להבין, אבל לא בהיסטריה, נפש זה דבר מורכב ולא כל מה שנראה בעיניך טוב הוא הטוב לילדך באמת לפי נפשו.
דבר אחד חשוב מאוד וכדאי לדעת, אם באמת ברוך ה' והצלחתם, והוא כבר יוצא לשחק ומפסיק להגיד תהילים בהפסקה, אין כאן שום נושא של ביטול תורה או שמנעתם מן הילד לגדול וכל מיני טענות דומות. ילד צריך לשחק וזה מה שיתן לו את הכוח כשיגדל להיות יהודי תלמיד חכם ועובד ה'. בגמ' ביומא דף עח אביי מלמד מה ילד צריך בכל גיל כפי שהוא למד מהאומנת שלו וכך איתא שם, דאמר אביי, אמרה לי אם: רביתיה דינוקא – מיא חמימי ומשחא. גדל פורתא – ביעתא בכותחא, גדל פורתא – תבורי מאני. כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה, ומתברי להו. ופרש"י שם מיא חמימי – לרחיצה. ומשחא – לסוך. ביעתא בכותחא – ביצים בכותח. תבורי מאני – להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו. מאני גזיזי דפחרא – כלים סדוקים של חרס בדמים קלים. כלומר בשביל שהילד יגדל ויתפתח נכון בגיל קטן כשהוא תינוק הוא זקוק לרחיצה טובה ובגיל יותר הוא צריך לאכול ביצה שזה דברים בריאים שמבריאים ומגדלים את הגוף וחלבונים ודברים שהוא זקוק בשביל שגופו יגדל. והשלב הבא הוא צריך לשבור כלים לשחק איתם, ולכן צריך לתת כלים שהוא יוכל לשבור. וכלומר שמשחק הוא שלב חשוב בהתפתחות של הילד, ואם הוא ישחק טוב וירוץ ויטפס וישמח עם שאר בני גילו הוא גם ילמד הרבה הרבה יותר טוב. ובעיקר יקנה כלים שאח"כ כשהוא יגדל הוא יהיה אדם רגוע ומיושב ושמח, וכך הוא יוכל להיות תלמיד חכם ועובד ה', וגם אם לא הוא יאהב את הלימוד ולא יבוא אליו בעל כרחו בגלל שאין לו שום סיבה אחרת. ברוך ה' הנושא הזה מאוד מפותח כיום וקל מאוד להתייעץ עם מומחים בתחום הזה, ולקבל מהם עצה או ללכת לכמה טיפולים שיועילו מאוד לילד הן לשכל והן לרגש.
לכן, תעקבו, תתייעצו עם המחנכים, ותקיימו בו חנוך לנער על פי דרכו. אפשר הרבה לסייע לו להפתח ולהשתחרר, רק בעדינות ולא בבת אחת.
רוב נחת ושמחה!
