שאלה:
שלום לרבנים.
מה ההגיון בכך שאיסור הרהור הוא מדאורייתא לחלק מהדעות. ואילו הביאה עצמה בגויה היא רק דרבנן אם זה רק דרך זנות. זה מזכיר לי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
תודה רבה.
תשובה:
שלום רב,
עקרונית ודאי שאתה צודק מכלל הביאה ודאי יש גם הרהור וממילא יש גם איסור דאורייתא של הרהור. והנושא של ביאת גויה זה רק על עצם הביאה עצמה. אלא שצריכים לשים לב שזה לא רק בגויה. כך אפשר גם לומר לגבי פנויה שאינה נדה שלרוב הראשונים זה איסור דרבנן ולא דאורייתא, א"כ בלא"ה יש איסור הרהור דאורייתא. ראה בבית שמואל סי' כא ס"ק ב' שכתב: בית שמואל סימן כא: "או להביט ביופיה – הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא". וראיתי בשו"ת שבט הלוי ח"ה ס'י ר' שתמה עליו:
"וכבר כתבתי דקשה לצייר מציאות זה דכ' הב"ש דבהסתכלות יהי' רק מדברי קבלה, והרהור מה"ת, דידוע שזה פס"ר שאם מסתכל דרך זנות הרי גם מהרהר בה, ואם תימא דב"ש להביט ביפיה נקט ביפיה אבל לא דרך זנות א"כ דרך זנות שנקט השו"ע שוב מה"ת כמש"כ מלאו דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ומדין שלא יהרהר אדם ביום וכו".
מה שהקשה בשו"ת שבט הלוי, י"ל בפשטות שמסתכל בפנויה לצורך נישואין ולכן מביט ביופיה, אבל לא מהרהר בה. ואם מסתכל דרך זנות, אה"נ שאסור ומביא לידי הרהור.
ומה שהקשה השואל, אולי באמת כל איסור הרהור מדאורייתא הוא היכן שהביאה אסורה מדאורייתא, אבל היכן שהביאה אסורה מדרבנן, גם ההרהור אסור מדרבנן, ולא יתכן שיהיה אסור מדאורייתא.
השאר תגובה