לחמניות מזונות – יש כזה דבר?

שאלה:

יש לחמניות שנקראים "לחמניות מזונות" האם באמת הברכה מזונות ?

תשובה:

למעשה זו בעיה גדולה מאוד…

לספרדים ברור שככל שזו לחמניה מתוקה ברכתה מזונות לפי מנהגם, אף שגם בזה תמה הגרש"ז אויערבך, שככל שזה מיועד לשובע מן הדין לברך המוציא.

לגבי אשכנזים:

לחמניה שנילושה במי פירות ברכתה מזונות. בענין זה אין הבדל בין אשכנזים לספרדים, שכן גם לדעת הרמ”א (סי’ קסח סעי’ ז) שהחמיר שכל זמן שהטעם המתוק אינו עיקרי במאפה עדיין ברכתו המוציא [בשונה מדעת השו”ע שם שסבר שאם המתיקות מורגשת כבר נחשב מזונות], כאשר רוב הנוזלים כאן הם מי פירות אף הוא מודה שברכתו מזונות, כך מבואר בשו”ע הרב שם סעי’ יא, ס’ החיים למהר”ש קלוגר שם, דעת תורה למהרש”ם שם וכך נהוג, ראה שבט הלוי ח”ח סי’ לב. אף שמדברי הט”ז שם נראה שהקובע אינו הרוב אלא רמת המתיקות [ויש בדבריהם קולא וחומרא: קולא – שאף אם יש מעט תבלין אבל הוא חזק ומורגש מאוד הברכה מזונות, וחומרא – שמי פירות בעלי טעם קלוש כמו ביצים, יתכן שאף כשהרוב מהם הברכה המוציא].

בנוגע ללחמניות שכתוב עליהן ברכתו מזונות יש שתי בעיות: א. לפי הט”ז הנ”ל כמובן ברכתן המוציא כיון שטעמן בדרך כלל דומה מאוד לכל חלה מתוקה אחרת, וקשה לומר שהתבלין ממש עיקרי בהן. ב. וכאן הנקודה החשובה ביותר, יש מאפיות שבמקום לשים מי פירות שמים תרכיז מרוכז המעורב במים, ובאופן זה סברו הפוסקים שדינן כלחם ממש ואין לברך עליהן מזונות וכך היא דעת הגר”ש וואזנר, לכן כדאי מאוד להמנע מכך כאשר לא יודעים את הליך היצור.

הבעיה הנוספת שקיימת כאן מבחינה טכנית, כאשר שמים לחמניות כאלו בשמחות פעמים רבות אדם מגיע לדין קביעת סעודה בלי לשים לב, שכן בקביעת סעודה הכלל הוא שכל המאכלים מצטרפים ללחמניות, ולכן אם אכל שתי לחמניות כאלו עם סלטים ואחר כך הוא אוכל עוד חמין או קוגל ותפוחי אדמה או דג וכדומה, הכל מצטרף לשיעור קביעת סעודה המחייבת המוציא וברכת המזון! לכו ההנהגה הראויה בשמחות לא לשים לחמניות כאלו כדי שלא להכשיל את הציבור.