שאלה:
אח שלי היה חייל מצטיין ופיקד על חיילים עוד בטרם שירותו היה מדריך בני נוער, לאחר תקופה מאד מאומצת ולקראת סיום שירותו החל להראות סימני שחיקה וירידה במוטיבציה, מפקדיו שלא היו שבעי רצון מזה החליטו שלא יוכל להמשיך לפקד על חיילים כיוון שאינו מהווה דוגמה אישית ובאותו יום שם קץ לחייו. האם יש לו דין של מאבד עצמו לדעת? שאלה נוספת: האם למאבד עצמו לדעת עומדים זכויות שעשה בחייו (לימוד תורה, חסד וכו')?
תשובה:
שלום וברכה
קראתי בצער ובכאב גדול מה שכתבת. ככלל, ההנהגה המקובלת היא, שכיון שאדם בדרך כלל אינו שם קץ לחייו סתם, אלא מתוך דכאון עמוק וקשה וכדומה, ההנחה היא שלא עשה זאת בדעה צלולה ובשליטה מלאה, ולכן אפשר להתאבל עליו, והוא בן עולם הבא ואינו מפסיד זכויותיו. שוב, אנחנו לא נביאים ולא יודעים מה בדיוק חלף במוחו וכיצד אירעו הדברים, אבל כך היא ההנחה המקובלת, ומבחינתנו הואאדם מסכן שסיים את חייו באופן טרגי ומותר לקברו בין קברי ישראל.
תדעו רק טוב, ועשו לעילוי נשמתו, הרבו בלימוד תורה ובזיכוי הרבים, ובודאי יעמוד לו לזכות.
בשורות טובות ומן השמים תנוחמו.
