שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
שאלה מוזרה, בן נח ידיד שיש לו קשר עם רב חסיד ולפעמים בא לבית כנסת שלו, ורגיל לעשות כפרה ליום כיפור אצל הרב חסיד מכירו בבה"כ שלו, אמר שלא בטוח שיכול לבוא ושיתן צדקה והרב יעשה לו.
לא ברור למה התכוון, אם יתן צדקה סתם והרב יעשה צדקה בעבורו שכך הוא חושב וטעה, או אם כך אמרו לו וגם בזה יש טעות היות שאין דליחות לגוי כמו שבש"ע אלא לדברים לחומרא כמו שבת. לפכיך לא יועיל שליחות לזה, ונקווה שהענין צדקה לא דבר מרמה שלומר שיעשה לו מההשאינו יכול ויקח הכסף זה שקר, ואני אדון לכף זכות שודאי הוא טעה. או חלילה אם אמר כן הרב אז הוא טעה.
אשמח לשמוע על זה. הרמב"ם אומר שנכרי הרוצה לעשות מצוה שמותר חוץ מן דברים מסומים כמו שמירת השבת לקדש אשה יהודיה חלילה וחס אבל דברים אחרים לפיו מותר.
תודה
תשובה:
הנושא של שליחות לגוי אינו קשור לענין, הוא נותן צדקה והיא באמת ניתנת וזו מצוה עבורו, יש כאן שאלה אחרת, האם מקבלים צדקה מגוי, ולמעשה בכסף ומגוי שאינו עובד עבודה זרה – יש להקל.
מקורות:
בסוגית הגמ’ בב”ב (י ע”ב) מבואר, שאסור לקבל צדקה מן הנכרי, דכתיב (ישעיה כז, יא) “ביבוש קצירה תשברנה”. ועי’ רש”י שם: “כשתכלה זכות שבידי אומות העולם ותיבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם, אז ישברו” [ועי’ הגה’ אשרי פ”ק דב”ב שהקשה, מאי שנא צדקה דאין מקבלין מהם, מנדרים ונדבות דמותר לקבל. ותי’, דשאני צדקה שהיא מכפרת עוון]. ואיתא בפוסקים [עי’ ס’ ראשון לציון לאור החיים יו”ד סי’ רנד], דזהו דוקא כשיכול הוא למצוא את קיומו מישראל, אבל אם אינו יכול למצוא כדי חיותו מישראל, רשאי הוא ליקח מן הגוי.
בשו”ת כתב סופר (יו”ד סי’ קיד) דן, לענין עני המחזר על הפתחים ויכול לקיים עצמו בדוחק ע”י הצדקה שהוא נוטל מישראל, אם מותר ליקח מעות מן הנכרי כדי שיהיו מזונותיו מצויים לו בהרווחה יותר. ונראה לומר, דכל שמחזר על הפתחים למזונות אשתו ודאי מותר הוא ליקח מן הנכרי בכהאי גוונא, דכיון שחייב הוא במזונותיה כשיעור שקצבו לה חז”ל בתבשיל של קטנית וכו’ [אלא שאם נותן לה לחם ומים אין כופין אותו להוציאה], צורך גמור הוא לו לקיים את חיובו, ואין זו הרווחה בעלמא, ובהא נראה פשוט דשרי, ודו”ק בזה.
וביותר, למש”כ בשו”ת בית שערים (או”ח סי’ סא), דלא דאסרינן ליקח צדקה מן העכו”ם אלא כשבא ליטול מן המלכות, אבל מאדם פרטי מותר ליקח בכל גווני, וכ”ה בס’ ראשון לציון (שם סעי’ ב), ועי’ שו”ת זרע אמת (ח”ב סי’ קיב) שמצדד להקל בזה בזמנינו שאינם עובדי ע”ז (ועי’ חולין יג ע”ב, ודרישה יו”ד סי’ קנב), וראה מש”כ בכל זה בשו”ת משנה הלכות (חט”ז סי’ ע). [על הנידון אם מותר לקבל מעות מן הנכרי לדבר מצוה, עי’ שו”ת קול אריה (סי’ טו), שו”ת אבני צדק (סי’ יד), ושו”ת תשורת שי (ח”א סי’ טו)].
נידון זה אמור גם לענין נטילת צדקה מן המומר, דאף שכתב המבי”ט בתשובותיו (ח”א סי’ ריד), דדוקא קרבן לא מקבלין ממנו, אבל הקדש לעניים שרי, כבר חלקו עליו רבים מן האחרונים, עי’ בית יוסף (יו”ד סי’ רנט), עי’ שו”ת שבות יעקב (ח”ג סי’ פה), ושערי דעה (יו”ד סי’ רנט). וע”ע דעת תורה למהרש”ם (או”ח סי’ תרי) דמנהג העולם להקל בזה כשיטת המבי”ט, וכ”ה בהגה’ חתם סופר לשו”ע (שם סי’ קנד), ובשו”ת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ רלא).
באליה רבה (או”ח סי’ קנד ס”ק יז) כתב, שהאיסור לקבל דבר מן הנכרי אינו אמור אלא כשמקבל מהם חפץ מסויים ששמו של הגוי או המומר עליו, אבל בנתינת מעות בעלמא לית לן בה.
