שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
שאלה : אנו הגרים בחו"ל אצל עצמים, רצינו בירור בהיר בענין דרך ארץ כשר עם הבני נח.
דהיינו לברר אופן כשר להתיחס להם ולהשפיע לטוב ולגרום קידוש ה' ולהתחזק אמונה וכבוד של עם ישראל בעולם.
ומשא ומתן יומית איתם, תמיד בא דברים שצריך לדעת אותם ברור.
א- תורתינו לא אומר שצריך להיות יחסה שלילי איתם סתם אלא להתרחק מן הדברים אסורים ואינם טובים של הגוים הגלויים במקרא תלמוד ובשולחן ערוך ואצ"ל עבודה זרה רחמנא ליצלן.
ועל זה שואלים מדוע יש אנשים שכאשר שומעים על גוים מתייחסים באופן שלילי? לא דברה התורה על השמדת גוים סתם אלא כשיש איוב ומדוע יש אנשים שממש יש יחס לגוי כאילו הם כולם רעים מדי? זה אינו נכון, כיום יש גוים נורמלים ושמכבדים יהדות ויהודים ואילו בן נח אמיתי שמאמין בה' שהוא האלה שנתן לנו תורה והיא בנו יודעים שהם בן נוח ועליהם לקיים ז' מצות.
ב- תמיד אצל גוים טובים מבקשים ברכה ומאמינים בה' ושמכבדים ממש רבנים מה הנכון לעשות כשמבקשים ברכה? יש בעיה לברך סתם אבל יש אופן מותר? ואם לא יברך יכול לגרום איבה או חילול מה עושים?
ג- ידוע שכל מי שלא לומד אין בור ירא חטא וכו' וק"ו מי שאינו יודע אפילו מה תורה, מ"מ אם הוא גוי ליחס לגוים אחרים בסדר כיצד לבנות יחס עסקי בריא? פירוש אפילו גוים טובים בדרך כלל לא מאשמים עצמם אם עשו טעות ומנסים לומר שהשני טעה ולא הם, אז כיצד למנוע דברים כאלה? איני רואה אפשרות אחר אלא בעשיית חוזה ובירור באר היטב על מי עושה מה ומתי צריך להיות מוכן וכו' כדי למנוע טעות שאי אפשר לסמוך כ"כ.
ד- כאשר שואלים מדוע אתה איש טוב ומתיחס לי יפה ויהודי אחר דתי לא התייחס יפה לי, מדוע זה? כלומר שמעתי כזה שהיה לו יחס לא כ"כ באופן שהוא הורגל בודאי פירשתי העינין לזכות אבל היה מקום להרגשה מוזר, ותיקנתי הדבר וגרמנו קידוש ה'. מה עונים כדי למנוע דעת קדומה לא נכונה?
תודה
ברכה הצלחה ושלום
תשובה:
שלום וברכה,
ודאי יש להתייחס בצורה יפה לכל אדם, חביב אדם שנברא בצלם, והנהגה טובה ונאה מקדשת שם שמים. אם גוי מבקש ברכה ודאי יש חשש איבה אם מסרבים לו, ויש לברכו בנעימות.
בכל עסק עם אדם אחר, בין יהודי בין גוי חשוב מאוד שיהיה חוזה כתוב ומפורט, כך נמנעים ממריבות ואי הבנות, זוה מאוד חשוב תמיד.
אין לך אחריות להסביר כל התנהגות לא יפה שמישהו התנהג, לא שמעתי אף פעם שהוא פונה לנוצרי או למוסלמי ודורש שיסבירו למה נוצרי אחר עשה כך או כך. זה לא הוגן שתצטרך אתה להסביר מעשים של אנשים אחרים. בכל חברה יש אנשים נחמדים יותר ופחות וככה זה.
שבוע מבורך.
רק ארחיב מעט בנושא היחס הראוי לגוי, מחד מצינו בגמרא במסכת בבא קמא דף לח עמוד א "ת"ש הופיע מהר פארן מפארן הופיע ממונן לישראל מאי דרב מתנה דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם " הדברים מובאים שם בנידון של התרת ממונן לישראל שאמנם להלכה נפסק שגזל הגוי אסור. אך ניתן ללמוד מן הגמ' שמכיוון שהם אינם שומרים שבע מצוות בני נוח הרי שהרי הם אינם עומדים במעלה הראויה. וכך גם מבו' בהמשך דברי הגמ' שאכן באם הגוי עוסק בתורה יש לו מעלה גדולה "התניא ר"מ אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול ת"ל (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול". וכלומר מסקנת הדברים שיחס לעכו"ם תלוי לפי צורת הנהגתו אם הוא אכן עוסק בתורה ונהוג ביושר והגינות ושומר דבר ה' הרי שהוא בר מעלה ואם לאו הרי שהוא חסר במעלת אדם ואכמ"ל כמו שמבו' בבא בתרא דף נז אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם".
במשנה מסכת אבות פרק ג משנה יד נאמר "הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" החלק הראשון של המשנה מדבר על סתם אדם שהרי רק בהמשך עוסקת המשנה בחביבות המיוחדת של עם ישראל שנקראו בנים למקום, נמצא כי לכל אדם ואדם גם לגוי יש חביבות מיוחדת והוא נברא בצלם אלוקים. וזה אמור להיות גם היחס כלפיו, אמנם כמו שהקדמנו מן הגמ' במסכת בבא קמא נראה שהדבר תלוי בהנהגת הגוי עצמו באם הוא שומר שבע מצוות והולך בדרכי היושר או שמא הוא איננו שומרם. וכתב המאירי [בבא קמא קיג עמוד ב] גם כן את החילוק הזה ומגדיר שם שהדבר תלוי בכך שהעכו"ם גדור בדרכי הדתות ואפי' שאכן אמנתו רחוקה מאמונתו מ"מ כל עוד הוא גדור ושמור בדרך שבה הוא מאמין באלוקים ונהוג בצדק וביושר הרי שהיחס אליו הוא כאל אדם שנברא בצלם "נמצא שאף עובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אסור לגזלם ואם נמכר לו ישראל אסור לצאת מידו בלא פדיון וכן אסור להפקיע את הלואתו ומ"מ אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת וכן טעותו אם טעה מאליו שלא מתחבולתו ולא מהשתדלותו אין הכרח בהשבתו ומ"מ אם נודע לו על כל פנים חייב להחזירו וכן אף באבדה כל צד שיהא חלול השם בעכובה מחזירה הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק:"
