חישוב זמנים בהלכה לפי דקות ושעות בימי קדם

שאלה:

מצאנו בחז"ל הרבה דינים שתלויים בשעות ודקות.
כגון הפרדה של 6 שעות בין שבר לחלב ועוד ועוד כגון כל הלכות הזמנים.
שאלתי איך יתכן שפעם הקפידו על ההלכות לפני שהיה שעונים. איך בזמן חז"ל מישהו ידע שעבר 6 שעות מזמן שהוא אכל בשר ולא למשל 5 שעות בלבד…[למרות שאולי היה שעוני שמש וכד', אך מסתבר שזה לא היה מצוי לכל אחד, ובלילה גם זה לא עובד, וכן זה לא מדוייק לגמרי]
כמו"כ מצאנו כל מיני סימנים בחז"ל למי שלא יודע מה השעה כגון "משיכיר" או "אשה מדברת עם בעלה". ולכאור' כמעט בלתי אפשרי לדייק לפי התיאורים הנ"ל בשעות באופן מוחלט. וא"כ האם המסקנא שכוונת חז"ל בשעות האלה היתה "בערך" בלבד?

תשובה:

שלום וברכה

בנוגע לבשר וחלב התשובה יותר פשוטה, כיון שאכן ההלכה במקורה היא שיש להמתין כשיעור הרגיל להמתין מסעודה לסעודה, במרוצת הדורות הגדירו זאת כשש שעות, שזה הזמן הרגיל והסביר להמתנה כזו [ויש אכן שסברו שלילדים ובחורף זה מתקצר, כיון שרגילים לאכול מוקדם יותר, למעשה התקבל שלא לחלק, ראה בכל זה בהרחבה בס' אהל יעקב בתחילת סי' פט].

שאר השיעורים אכן לא היו יכולים להיות מדוייקים בזמנם כלל, אמנם הם היו בקיאים הרבה יותר מאיתנו בקביעת הזמנים ובניהול החיים על פי גרמי השמים, לא רק בגלל גדלותם, אלא בגלל מציאות החיים שחייבה אותם להתמצא כך כי אחרת אי אפשר, אבל אכן לא דייקו, וידועים דברי הגמרא באותו אמורא שאמר שביום שהצליח להתפלל בהנץ החמה לא פסק ממנו השמחה כל אותו היום, כי הרי זה באמת היה מורכב מאוד, כדי להגיע לשמונה עשרה בנץ החמה צריך להתחיל להתפלל שעה קודם כאשר השמים שחורים, ואיך נדע לכוון, לכן זה באמת היה מאורע משמח. החזון איש כידוע סבר שאכן הזמנים האלו אינם מדוייקים לגמרי, ולכן לא היה ניחא לו שמריצים את התפילה בשביל להגיע מדוייק לנץ החמה, ומקורו מסוגית הגמרא בסוכה דף ח' לגבי אמתא בריבועא, שם הגמרא מחשבת שהיא אמה ושני שליש באלכסונה, למרות שהדיוק הוא 3.14 כפי הידוע ממשפט פיתגורס. כמובן אין להקל בגלל זה להפסיד זמני היום של ק"ש ותפילה, שהם כבר הרבה יותר מדוייקים וניתנים לדיוק, הבעיה היא תמיד יותר בלילה.