תשלום דמי שכירות של חנות בימי הקורונה

בעניין ניכוי לשוכרי שטחי מסחר כשלא היה בידי השוכרים להפעיל את חנותם בגלל הוראות הממשלה עקב התפשטות הווירוס, שמענו אתמול מנשיא בית דיננו הגאון ר' מנדל שפרן שליט"א שבאופן שבעל העסק השקיע במקום הון רב הרי שלכו"ע דינו הוא בניכוי, כדין אכלה חגב וכדומ', ורק אמר שמכיון שגם בעל החנות רוצה בקיום השכירות הציע שינכו בין עשרים לעשרים וחמש אחוז, ויל"ע קצת בדבריו כיון שיש לחלק בין אכלה חגב ופסק הנהר וכדומ' שלא שייך במציאות לחזור על המציאות של לשעבר, להיכי ששיך למשכיר לחזור מהשכירות על אף שאולי יהיה לו הפסד בכך
ויש שדימו זאת להמבואר בח"ס שהובא בפ"ת סי' שכ"א ס"ק א' לענין מלמד שכ' שהטעם שנותו לו שכרו משלם הוא בגלל השקעה הגדולה שעשה בתחילת השנה, וגם דבריהם צ"ע כיוןן שכוונת הח"ס הוא לבאר את דעת הרמ"א לשלם במלאו למלמד כיון שעיקר עבודתו הוא בתחילת השנה וזה המלמד כבר עשה את עבודותו לבעל הבית [וגם דבריו צ"ע איך הגיע לחשבון שישלם במלאו, אבל אין שם שום מקור להשקעה ששוכר עושה לעצמו שיהיה בחשבון הניכוי וצ"ע.
ולכן לכאו' בדין הוא שיהיה קשה לחייב משכירים לנכות מדמי השכירות כל עוד שהשוכר היה יכול לחזור בו, ואם השוכר מוחזק במעות ידו על העליונה, ובשכירות לזמן מרובה נחלקו האחרונים אם השוכר או המשכיר המוחזקין ואכמ"ל