שאלה:
שלום וברכה. שאלה בהבנת הלכה.
שו״ע בסי׳ שי״ח סע׳ ב׳ פסק שמותר לשחוט בהמה בשבת לצורך חולה אף אם חלה היום ומותר לבריא לאכול ממנה חי. מסביר מ״ב שאין בזה מוקצה מכיון שלא דחה בידיים לפני שבת.
ובסי׳ שכ״ב סע׳ ג׳ פסק השו״ע שפירות שנפלו בשבת מוקצים. אחד הטעמים הוא משום מיגו דאתקצאי, וכפי פרש״י בגמ׳ מדלא לקטינהו אקציהו.
למה בבהמה הנ״ל גם לא נאמר מדלא שחטינהו אקצינהו?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
שאלה זו דן בה הבית יוסף עצמו בתחילת סי' שיח, אעתיק לך מקצת דבריו:
בית יוסף אורח חיים סימן שיח
ואפשר לומר דהרא"ש סבירא ליה דבמחובר דוקא שייך לומר מדלא לקטינהו אקצינהו לפי שכל אדם יכול ללקוט בידיו מה שאין כן בבהמה שצריכה לישחט על ידי מומחה ובסכין בדוק וגם יש טורח בשחיטתה ואפשר שהיה בדעתו לשחטה אלא שלא נזדמן לו מומחה או סכין בדוק או שלא יכול ליפנות מעסקיו כדי לשחטה וכיון שאין מניעתו מלשחוט מוכיח שהקצה אותה לא אמרינן בה מדלא שחטה אקצה. ועוד יש לומר דסבירא ליה דהלכה כמאן דאמר בפרק כירה (מה:) ובפרק אין צדין (כז:) חלוק היה רבי שמעון אף בבעלי חיים שמתו שמותר לטלטלם אלמא לאו מוקצה נינהו ואם כן כשנשחטו בשבת בהיתר לחולה אפילו שחלה היום שרו. וצריך לומר לפי זה דכל שאינו מוקצה לענין טלטול אינו מוקצה לענין אכילה וכו'.
