שאלה:
קשה לי מאד עם הסליחות בצורה שהם נאמרות, ואני ממש לא מתחבר אליהם, לעומת התחנונים של שני וחמישי שבהם אני בוכה ומזדהה עם כל מילה איך עלי לנהוג מבחינת ההלכה
תשובה:
שלום וברכה
פעם שמעתי מהגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס הגדרה מאוד מענינת, הוא אמר את זה בהקשר אחר, אבל זה נכון גם לענין שלנו:
הוא אמר כך, אנשים שואלים מה הרע ברדיו, מה הרע בכדורגל וכו', התשובה פשטנית ביותר. אני מסתכל מי האנשים שחייהם סבבו סביב גמרא: המוראים הקדושים, הרמב"ם הרמב"ן, האחרונים כל גדולי הדורות עד הדור שלנו. אני הכי קטן, אולי כמעט לא מבין, אבל זו הקבוצה שלי! ומי עסק רק בפוליטיקה רכילות ומשחקי ספורט ואלו היו חייו? אנטיוכוס וכ' כל שאר צוררי ישראל וכו' וכו'. אני אמנם הכי קטן, לא עושה שום דבר רע, אבל זו הקבוצה שלי! ועכשיו השאלה, באיזו קבוצה אני בוחר להיות [אמנם הכי קטן, אבל שם להיות]…
כך גם לגבי מנהגי ישראל: אני לא יודע איך להגיע לראש השנה יום הדין! כולנו מלאים עבירות, ביטול תורה, מצוות שלא לשמה, ברכות ותפילות ללא כוונה, לשון הרע וכו' וכו', דלים וריקים. אינני יודע בכלל מהיכן להתחיל! יש בסיסי אחד שבו כדאי לנו לאחוז בצורה הכי חזקה. אנחנו רוצים להיות בקבוצה שמתכוננת לראש השנה כפי שבעם ישראל התכוננו גדולי הדורות לראש השנה. אני בקבוצה שלהם! הכי קטן, הכי לא מתחבר, הכי לא מרגיש, אבל אני שם! זה הבסיס הראשונים והקטן שיכול להיות לנו, להיות חלק מבניו אהוביו של הקב"ה.
עצם ההשתתפות בסליחות היא כבר אמירה חזקה לבורא עולם, ולאט לאט גם נרגיש ונתחבר.
הרעיון נשמע פשטני, אבל הוא עמוק מאוד!
כתיבה וחתימה טובה!
לתשובתך ,לא חשבתי אחרת, אני משתתף בסליחות אך כמו שאמרתי הדרך שהם נאמרות לא מדברות אלי ,כמו בבדיחה של הגשש "ככה אומרים סליחה תשפיל את עצמך"
תנסה לקחת קטע ולהכנס לתוכנו. לתוכן ודאי אתה מתחבר, גם אם לא למנגינה.
כיום ישנו סליחות המפורש וניתן ללמוד הפירוש לפני ואו לומר לאט (ולא לסיים עם הציבור. ורק להפסיק כל פעם ולומר את ה' ה' יחד עם הציבור)
כיום זה קיים בכל מיני דרכים של סליחות מפורש גם על תהילים סידור ומחזור יש עם פירוש קליל יסוד מלכות מאוד רצוי ומאוד מחבר אל מילות התפילה.
מה שעשה לי את הסליחות הידיעה שאין חובה לומר את כל המילים
וכמו שכתב בתגובה הקודמת
עם ההבנה הזאת אפשר לומר לאט עם הבנה בקצב ובחיבור אישי
העיקר לומר יג מידות עם הציבור
וכשהציבור מסיים יסיים את האמירה
מקור
אפשר למצוא בספר שערי ימים נוראים של הרב טשזנר
לכבוד הרבנים, גם לי יש את הבעיה הזאת שאני לא מתחבר לסליחות בציבור, בגלל ששרים או קוראים בצורה מונוטונית ולא בצורה של תחנונים (לא בא לקנטר ח"ו)אבל אני לא מרגיש שאני מבקש סליחה וזה גורם לי סתם להרדם או להשתעמם. האם זה בסדר לומר לבד בבית בצורה שתגרום להרגיש שאני באמת מבקש סליחה? אולי זה עדיף יותר?
ובכללי, למה בכלל שרים ויש קטעים פיוטיים ובחרוזים וכו'? למה זה נצרך כחלק מבקשת סליחה?
הכח של ציבור הוא עצום, חז"ל אמרו אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת – עם הציבור, לכן לא הייתי מוותר. מי אנחנו שנחשוב על עצמנו שאנחנו ראויים שתפילתנו תתקבל גם כשהיא נעשית ביחידות. מה גם שי"ג מידות אי אפשר לומר אלא בציבור.
השאר תגובה