ב"ה
לכבוד הרב, שלום וברכה!
אני פונה עם שאלה זו בעקבות וויכוח סוער שהיה לי עם אחותי, היא ברסלבית ואני חבדניקית, היא טוענת שתקנון הצניעות של בית יעקב זו פריצות ואני טוענת שזה התקנון שצריך להוות מודל לצניעות הראויה לבת ישראל.
היא ציטטה לי מספר חוקי הנשים של הבן איש חי שאישה צריכה לצאת החוצה עם כיסוי מצווארה ועד רגלה (מה שמכונה היום שאל) וגם לכסות את פניה פרט לרשת בעיניה כדי שתראה. אני כתשובה לטענתה הגבתי שיש הבדל בין הלכה למנהג והלכה לא משתנית בשום זמן ומקום אך מנהג כן משתנה בין בזמנים שונים ובין במקומות שונים וכזכור לי כך הרמב"ם כותב על דיני הצניעות שהכל הולך לפי מנהגי המקום כמובן כששומרים על הגבולות המוכרחים של הצניעות כמו כיסוי עד הברך ועד המרפק.
אז שאלתי היא מי מאיתנו צודקת? והאם הרב יכול להביא לי מקורות שיראו לאחותי שאין לנהוג בקיצוניות כמו שנוהגות היום 'נשות הטאליבאן' אני מאוד מפחדת כי היא ממש קרובה להיראות כמוהן.
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב
את צודקת בזה בלי שום ספק. ואסביר דברי: בענין הצניעות יש שני גדרים הלכתיים: דת משה – בדרים שאינם משתנים וחסרונם הוא פריצות שאינה תלויה במנהג, כגון כיסוי ראש לאשה, גילוי מקומות שאמורים באופן מובהק להיות מכוסים [מעל המרפק, מתחת לצואר וכו']. ויש גדר נוסף שנקרא דת יהודית. דת יהודית פירושו שמלבד עצם כיסוי הגוף במקומות שנוהגים לכסות, יש חובה לנהוג בצניעות כפי מנהג הנשים הכשרות. לכן במשנה ברורה כותב שמלבד המטפחת על האשה ללכת עם רדיד מעליו [כפי שהיה נהוג בעבר בירושלים], כיון שכך היה מנהג הנשים הכשרות בזמנו, כיום שלא נוהגות בכך, אין חיוב כיון שהראש מכוסה. כך גם לגבי גרביים, בבית שלא החמירו ללבוש גרביים מותר לאשה להסתובב בלעדיהן [כשאין אנשים זרים] אבל בחוץ שמנהג נשים כשרות להחמיר – אסור. כך הורה הגר"מ פיינשטיין. החילוק הזה מפורש ברמב"ם ועוד פוסקים, ראי למשל כאן ובתגובות. עירבוב המושגים בזה יצר את כל המושג הזה שהזכרת.
לשואלת היקרה,
השאלה שלך אינה באה לברר את האמת, או לרצות לשאוף לקיים אותה, אלא רק להוכיח לאחותך שאת הצודקת.
וגם ברור מנוסח השאלה, שאם היית מקבלת תשובה שלא משביעה את רצונך, או ח"ו מצדיקה את אחותך, כמובן שלא היית מראה לה את התשובה.
חבל מאד שזאת היא גישתך, כי אם היית שואלת על מנת לדעת, אזי היה מעניין לראות שגם החפץ חיים זצ"ל כתב שדת יהודית לא תשתנה לעולם, וגם אם נוהגים לגלות זרוע ושוק כדרך הפרוצות (והעתיק לשון החיי אדם והפרי מגדים) אסור. והיינו שלפי לשון הח"ח – דרך הפרוצות לגלות שוק וזרוע, כלומר מה שנוהגים לגלות בית יעקב, שזה מתחת לברך ועד הקרסול, ומתחת למרפק ועד כף היד.
ולגבי הכינוי התקשורתי 'נשות הטליבאן', זה כמובן כינוי גנאי שהמציאו החילונים אנשי ערוץ 10, וכמובן שבמציאות אין דבר כזה שנקרא 'נשות הטליבאן', אלא זו הלכה מפורשת בשלחן ערוך (אבן העזר סימן קטו, הלכות כתובות סעיף ד) שאומרת (בלי חילוק אם זה המנהג באותו זמן ומקום או לא) וזו לשונו: "ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק, או למבוי מפולש, או בחצר שהרבים בוקעים בו, וראשה פרוע, ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת".
ופסק זה הובא ממשנה תורה להרמב"ם, שפסק בהלכות אישות, פרק כד סעיף יב, וזו לשונו: "ואלו הן הדברים שאם עשתה אחד מהן, עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד כשאר הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת". וכן נפסק להלכה ב"משנה ברורה", הרי הוא ה"חפץ חיים" זצ"ל, שכתב בהלכות קריאת שמע, סימן עה בביאור הלכה, וזו לשונו: "לילך בשוק וחצר של רבים, לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה, נקראת עוברת על דת יהודית, עד שתלך ברדיד מלמעלה ככל הנשים".
ודת יהודית לא השתנתה ולא תשתנה לעולם, אפילו שמדור לדור עם ישראל מתערטל מתורתו ומצניעותו, גם בקרב אלו המגדירים את עצמם "חרדים", וכמו שאמר ה"חפץ חיים" הקדוש זצ"ל (מובא בספר "מכתבי חפץ חיים") שגם אם כולן תלכנה ערומות, לא תשתנה ההלכה לעולם.
אגב, דת יהודית תלויה במנהג המקום, אבל אינה משתנה לקולא, כלומר, אם אשה נהגה ללבוש במקומה בגד צנוע ועוברת למקום אחר בו לא נוהגים כך, אינה רשאית שלנות מנהגה. וגם אם נהגו במקום מסוים ללבוש רדיד ארוך החופה כל גופה כטלית, כפי שנהגו בירושלים, גם אם פרצו המנהג והחלו ללכת בבגדים צמודים ללא כיסוי עליון, לא משתנה מנהג המקום.
ומפורש בספר הצניעות והישועה שהמנהג ללכת עם רדיד משתנה בין המקומות בין רדיד ארוך לקצר, אך מעולם לא היה מנהג בשום מקום לא לצאת בלי רדיד כלל.
ואשה שעוברת על דת יהודית בעלה רשאי לגרשה ללא כתובה.
ובספר נחלת אבות, כתר הצניעות (לבעל המתוק מדבש), קול קורא מגדולי הבד"ץ של הדור הקודם ועוד, כתבו שהיוצאת בלי רדיד פורצת גדר והמנהג לא משתנה בגלל פורצי גדר, אלא רק מה שהונהג באותו מקום לכתחילה, וכאמור, לא היה בשום מקום מנהג לצאת בלי רדיד כלל.
וזו לשונו של "חיי אדם" כלל ד' (שלחן ערוך אורח חיים סי' ע"ד ע"ה)
"כל גופה של אשה מה שדרכה להיות מכוסה נקראת ערוה. ולכן כשמוגלה ממנה טפח, אסור בדברי תורה אפילו אינו מסתכל בה כלל, ואסור לקרות כמלא עיניו. אבל פניה ו[כפות] ידיה כפי המנהג שדרך באותו מקום לגלות הידים, לא נקרא ערוה, כיון דרגילין בזה, אין כאן הרהור. וכם פרסות רגליה במקום שדרך לילך יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכל כדרך הפרוצות, אסור". עד כאן לשונו.
והעתיק לשון זו המשנה ברורה (החפץ חיים) להלכה.
כלומר, שגל גוף האשה זולת פניה וכפות ידיה נקראים ערוה, וזה דת משה (דאורייתא), חוץ מכפות הרגליים במקומות שנהגו ללכת יחפים. אבל השוק (מהקרסול ועד הברך) והזרוע (מכף היד עד הכתף) הם ערוה, ואפילו באותם מקומות שרגילים לגלות כדרך הפרוצות!!! (כדרך בית יעקב) אסור!
אם כן, יוצא שמן הדין אחותך צודקת ואת הטועה.
תוכלי כמובן לא להראות לה מה שכתבתי, אך בשמים יראו לך מי הצודקת, וחבל לחכות עד אז, כי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, וכשהנר לא ידלוק יותר ויתגלה משיח צדקנו בב"א, לא תוכלי כבר לתקן.
אני מאוד ממליצה על ספר מחזק שקראתי. הוא נקרא "תבורך מנשים". ממש מסביר הכל בטוב טעם, מדבר אל הלב. אין יום שאני לא קוראת בו! כבר קראתי יותר משלוש פעמים ולא נמאס! ומלא מלא מקורות ועצות וחיזוקים וסיפורים מהמדרשים. ממש ממש מומלץ!!! ולא מפחיד בכלל. ממש מכניס הרבה שמחה.
כל מה שכתבת הוכיח שלא התחלת להבין את הנכתב וחבל… נראה שנתקיים בך כל הפוסל במומו פוסל… לא נראה שהתאמצת לקרוא את התשובה והכלל שהזכרנו.
כל זאת מנין לך?? ודאי שהמנהג עשוי להשתנות. אמנם אסור לשנותו, אבל אחרי שהשתנה – אין חשש.
לא הבנת את דבריו. המשנה ברורה שם כותב והוא קניא, כלומר עד הברך. השוק שהוא מעל הברך נחשב לדעתו ערוה. זו מחלוקת ידועה בין החזון איש למשנה ברורה.
הבנתי היטב את המשנה ברורה. הוא מצטט את החיי אדם, וכך מובא בפירוש במקור לדבריו. והוא כותב פרסות הרגל עד השוק, ובסוגריים כותב והוא עד הקניא, כלומר שהשוק הוא מפרסות הרגל ועד הקניא.
היעלה על הדעת שבמקומות שנהגו לילך יחפים גילו את כל השוק בגלל שהלכו יחפים?! הלא ידוע לכל שעד לפני פרוץ ההשכלה, בכל העולם נהגו ללכת בשמלות ארוכות עד לקרקע.
ולפני מאה שנה כתב המשנה ברורה (שהעתיק לשון החיי אדם שנפטר לפני מאתיים שנה) שהנוהגות לגלות את השוק הן הפרוצות. היעלה על הדעת שלפני מאתיים שנה גילו את הירך?! שלסברתכם הוא השוק? וגם לפני מאה שנה כשכבר היו מצלמות בעולם רואים שכולן הלכן בשמלות עד הקרקע ואפילו הגויות, ורק הפרוצות גילו את השוק, שהוא מפרסות הרגל ועד הקניא (הברך), ומעל לברך נקרא ירך ולא שוק.
הדברים פשוטים כדברי הרבנים המשיבים שליט"א, ויישר כח על הסבלנות לענות למגיב ז.ה. על כל טענותיו ומענותיו שנובעים משיבוש ההלכה ומתוך חוסר ידע משווע בדיני הצניעות הבסיסיים.
ומה שכתבתם שדת יהודית משתנה לפי המקום והזמן, מובא בכמה וכמה פוסקים, ולא רק בשו"ת מנחת פרי (ח"ב סי' ע"ד) שהזכרתם, אלא כל גדולי הדור כתבו כן: בשו"ת אור לציון, ושו"ת יביע אומר, ושו"ת תבואות שמש, ובספר אוסרי לגפן, ועוד.
וגם מי שלא דיבר בזה, בהכרח שהוא סובר כך, שהרי בדורות הקדמונים, ובזמן נתינת התורה בהר סיני, לבשו כל הנשים מלבושים כמנהג חלק מהערביות והנוצריות בדורינו, ובדורות האחרונים השתנה המנהג, ולא מצינו לשום פוסק שהורה להלכה לחזור למנהג הישן, להתלבש בשמלות ארוכות, או לכסות את הפנים (גם ממיעוטא דמיעוטא פוסקים זוטרים ש"עודדו" חבישת שאל וכדומה, לא הכריחו זאת). והעיד הגאון הגדול הרב גבריאל ציננער מח"ס ואב"ד דק"ק נטעי גבריאל, בקובץ אור ישראל ל"ז: "ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית". וגם מי שלא חבשה פאה נכרית, חבשה מטפחת, ואף אחת לא כיסתה ברדיד, למרות דברי הרמב"ם שמדין דת יהודית חובה ללבוש רדיד. ונמצא שרוב עצום של האחרונים סובר שדת יהודית משתנה לפי הזמן.
ונביא דברי האחרונים בקיצור:
כתב מרן הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור לציון חלק א' (סימן י"א) וזה לשונו, "כד נעיין בדברי הרמב"ם נראה דלכאורה סותר עצמו, דבפרק כ"ד מהלכות אישות (הלכה י"ב) כתב, "ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחת" וכו', ובפרק י"ג (הלכה י"א) כתב, "מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות שבכל הרדידין" וכו'. ומשמע דבמקום שאין דרכן לצאת ברדיד אין צריך ליתן לה רדיד בכלל הכסות, וקשה, דהא אית בה משום דת יהודית. ולפ"ז נראה, דהרמב"ם מפרש דת יהודית, היינו דת שנוהגות הנשים, כלומר מנהגי הצניעות שהנשים נוהגות להיות צנועות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו.
ונראה שהרמב"ם למד כן מן המשנה בכתובות (דף סד:) דקתני המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה וכו', ונותן לה כיפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים וכו', וכלים וכו'. ע"כ. ונתקשה הרמב"ם, כיון דמדת יהודית אסורה בקלתה, הוא הדין דאסורה נמי בכיפה, עד שתיתן על ראשה רדיד, וא"כ אמאי לא קתני במתניתין דנותן לה רדיד.
והן אמנם שרש"י הרגיש בקושיה זו, ולכן פירש דכיפה היינו צעיף (מטפחת), היינו לטעמיה דסבירא ליה דבכיסוי אחד סגי אפי' מדת יהודית, אבל הרמב"ם הרי סבירא ליה (בפרק כ"ב הלכה י"ב הנ"ל) דמדת יהודית בעינן שני כיסויים, וא"כ אף אם יפרש דכיפה היינו רדיד, עדיין תקשי ליה מתניתין מדוע לא נותן לה עוד כיסוי, ולכן פירש הרמב"ם דחיובא דדת יהודית (דהיינו רדיד) תלוי במנהג המקומות, וכיון שהמשנה מיירי בעניה שבישראל, לכן נקטה ג"כ החיוב הפחות ביותר, והיינו במקום שאין נוהגות הנשים לילך עם רדיד, שלכל הפחות מחוייב ליתן לה כיפה.
וגם בדעת מרן השו"ע צריך לומר כן, דבסי' קט"ו סעיף ד' באבן העזר, העתיק לשון הרמב"ם בפרק כ"ד שם, דרדיד היינו דת יהודית, ואילו בסי' ע"ג סעיף א', בדיני כסות שחייב אדם לאשתו, שוב הביא דברי הרמב"ם בפרק י"ג שם, וכתב שאם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהא עליה רדיד, נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידים. ע"כ תורף דבריו, ומשמע שיש מקומות שדרכן לילך בלי רדיד, ולית בה משום דת יהודית. ועל כרחך לפרש בדעת מרן כמו שביארנו בדעת הרמב"ם, שדת יהודית פירושו מנהג הצניעות שהנשים נוהגות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו, וגם הרמ"א ז"ל, מדלא השיג על דברי מרן כלום, בשני המקומות הנ"ל, משמע דסבירא ליה כוותיה". עכ"ל.
וכן כתב מרן הגר"ש משאש רבה של יהדות מרוקו, בשו"ת תבואות שמש (אה"ע סימן קל"ח), וציטט גם לשון הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר:
"דת יהודית… בספר יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ג', בענין הרדיד שכתב הרמב"ם שדת יהודית היא אשה היוצאת לשוק ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. ע"ש. וכ"כ מרן ז"ל בסי' קט"ו סעיף ד'. וע"ז כתב הראש"ל שהיום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף ובלי רדיד ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחין דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות, כל שהמנהג בכל העיר להקל, אזלי בתר מנהגא… בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג… ומדברי הרמב"ם נראה דאף במטפחת שמכסה ראשה היטב יש משום דת יהודית וכמש"כ ג"כ בשו"ת באר שבע, ועיין בתשובת חת"ס חלק או"ח סי' ל"ו, ואע"פ כן בזה הזמן נהגו היתר בדבר, ועל כרחך היינו טעמא דאתי מנהג ומבטל מנהג… וכל דבריו הם קילורין לעיניים בנדון דידן, כי הוא הדין לנד"ד, דעם הזמן נשתנה המנהג, ובמקום המטפחת והכובע חזרו ללבוש פאה נכרית, וכיון שדת יהודית הוא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל וכמש"כ מרן בסי' קט"ו, א"כ תינח בזמן שמנהג צניעות זה קיים, אבל כיון שנתבטל המנהג, יהיה מטעם שיהיה, ולא נשאר לו זכר כלל, ודאי פשוט וברור דלא נשאר ע"ז שם דת יהודית כלל".
וכן כתב הגאון המקובל רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בספר אוסרי לגפן (חלק ט' דף קע"ה ואילך):
"לא גרעה פאה מבתולה… נתבאר ע"פ הירושלמי והזוה"ק דהעיקר שיש בנשואה ענין סגולי, וזה לא שייך בפאה. ואפי' לדרישה וסיעתו (הרמב"ם והב"י) ולפי מה שפירשנו בדעתם שיש סברא בנשואה, יש לומר דהני מילי כשהשיער מגולה באופן משונה, מה שאין כן כשכך המנהג ואין משהו היוצא מהרגילות, גם הם מודים. ואף שלשיער עצמו לא תועיל סברא זו, דהא דת משה לא תלוי במנהג, מכל מקום הפאה לכ"ע הוי רק בגדר דת יהודית, דכן מועיל המנהג".
ומה שכתב המגיב בשם המשנה ברורה, הרי זה חוכא ואיטלולא לאחר שהמשנ"ב עצמו התיר פאה במקום שנהגו בכך, ומכאן ראיה עצומה שדת יהודית משתנה לפי המנהג. ומה שכתב לגבי רדיד, הוא במקום שנהגו בכך, וכפי שהוכיחו האחרונים מתוך סתירה בדברי הרמב"ם כנ"ל.
ומה שהביא ממנו שאם כולן תלכנה ללא בגדים לא תשתנה ההלכה, לא הבין החילוק הפשוט בין דברים האסורים בגילוי מדינא לבין דברים האסורים רק משום מנהג. שאין שום קשר בין זה לזה. ובוודאי שאם כולן ילכו בגילוי ראש, הרי זה איסור דאורייתא ולא משתנה לעולם, אבל אם ילכו עם מטפחת או פאה כפי המנהג, זה כבר מנהג צניעות שמשתנה לפי הזמן.
ומה שכתב המגיב ז.ה. בשם המשנ"ב שדרך הפרוצות לגלות שוק וזרוע, כוונתו לכל הבנות החרדיות של זמננו שמגלות זרוע ושוק, גם בזה טעה מאוד, שהרי המשנה ברורה סובר שמותר לגלות חלק הרגל שמתחת לברך, וכן גם דינו של חלק היד מתחת למרפק שנהגו כל הנשים הצדקניות לגלותו.
ומה שכתב משנ"ב "כדרך הפרוצות", כוונתו לנשים שמגלות רגליהן מעל הברך, ומגלות זרועותיהן מעל המרפק, וזהו דבר האסור מדאורייתא ולא משתנה לעולם, ואין לו שום קשר ל"דת יהודית".
והגדיל לעשות כשהכניס סוגריים מרובעות בתוך דברי "חיי אדם" וסילף את דבריו! שהרי חיי אדם כתב "פניה וידיה כפי המנהג שדרך באותו מקום לגלות הידים, לא נקרא ערוה, כיון דרגילין בזה, אין כאן הרהור. וכן פרסות רגליה במקום שדרך לילך יחף", דהיינו שמותרת לגלות ידיה כפי "שדרך באותו מקום לגלות הידיים", ואפשר עד המרפק, והוא הכניס סוגריים מרובעות בדבריו וכתב "כפות ידיה"!
והוסיף שקר על שקר כשכתב שמשנה ברורה ציטט דבריו, כי משנה ברורה גם הוסיף על דבריו הבהרה נחוצה, שידיה מותרות כפי המנהג שדרך לגלות באותו מקום, ובפרסות רגל "עד השוק" והוסיף לבאר "עד המקום שנקרא קניא", וציין גם לחיי אדם וגם לפרי מגדים!
והמקור לכך ששוק באשה ערוה הוא בברכות כד ע"א ולמדים זאת בגמרא מהפסוק בישע' מז ב-ג "חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך גם תראה חרפתך". והנה אחד מן הראשונים, תלמיד רש"י, המהר"י קרא מפרש על אתר: שוק – הוא הירך העליון וכך ג"כ מבאר בשו"ת בני בנים (להגר"י הנקין) ח"ד סימן ט'.
וכאן קבע המשנ"ב שרק הברך חייב בכיסוי, ומכאן ולמטה אין שום צורך בכיסוי, והוא תלוי במנהג המקומות. הפסק שלו התקבל על רוב גדולי הדור, וכולם מצריכים חצאית שתכסה את הברך. עניין ה"סנטימטרים" שהתחיל ב-10 ס"מ (מובא בספר 'לשכנו תדרשו' בשם הגדולים) והמשיך ב-20 ס"מ ואחר כך גם ל"חצי האורך בין הברך לעקב" ולאחרונה הגדילו לעשות ע"י חלוקת סרגל מדידה, הוא עורבא פרח. ההגדרה המדוייקת היא שהברך צריכה להיות מכוסה בכל מצב, בישיבה או בעמידה או בעליה לאוטובוס, וזה משתנה בין חצאית לחצאית.
למעשה כמו שדעת המשנה ברורה התקבלה הלכה למעשה בכל תחום (בפרט בציבור הליטאי) כך גם בענין זה התקבלה דעתו בין פוסקי דורנו, וכולם סוברים שהברך צריך להיות מכוסה בכל מצב, וגרביים צריך בגלל מנהג ישראל במקום שנהגו בכך.
וכן אמר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. דעתו הובאה בספר "מעדני שלמה", בזה"ל: "שאלתי את מרן… האם צריך לעורר את הנשים שם בענין לבישת גרביים. ואמר מרן, שחובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן… יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".
ומציין למשנה ברורה סימן ע"ה ס"ק ב', ע"פ פמ"ג משב"ז סק"א, דכיסוי מתחת לברך הוא דת יהודית ולא הוי ערוה בעצם, ובזה מהני מנהג המקום להתירו. ומציין להגרי"ח זוננפלד בשלמת חיים (מהדו"ח ט"ז סק"ח) ואגרות משה חלק ג' ק' אות ו', והגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות חלק א' י"ג. כל אלה סוברים כך! והחזו"א האריך (באו"ח ט"ז סק"ח) וסיים שקשה להכריע בדבר.
וכן כתב במנחת שלמה חלק ב' (סימן ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך… צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך".
וכן במהדורת המ"ב עם הערות ביצחק יקרא מר' אביגדור הלוי נבנצל (ירושלים תשס"ד), בהשלמות בסוף ח"א כותב "שמעתי מאדמו"ר זללה"ה (הכוונה לר' שלמה זלמן אויערבאך שהיה פוסק הדור ורבו המובהק) להקל כמשנ"ב, אבל לא רצה להורות לקולא למי ששאל אותו".
והנה על קצה המזלג, שיטת ההטעיה והסילוף בספרי "הצניעות" שיוצאים לאור בימינו.
בספר "הלבוש כהלכתו", פט"ו סימן א' מסרס ומשמיט את דברי המ"ב על מיקום השוק ומשלבם יחד עם דברי החיי אדם (הקובע ששוק הוא החלק התחתון), וזה לשונו: כתב המשנה ברורה, כל גופה של אשה, מה שדרכה להיות מכוסה, נקרא ערוה. אבל פניה וידיה, במקום שאין דרכה להיות מכוסה, לא נקרא ערוה, כיון שרגילים בזה אין כאן הרהור, וכן פרסות רגליה במקום שהדרך לילך יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור (משנה ברורה עה, ב חיי אדם ד, ב).
במהדורה השביעית (טבת תשע"ה עמ' 131 הערה ז) נוספה הארה ארוכה הדנה בנושא ובין השאר כותב המחבר: ולגודל וחומר הקושיות (על המ"ב) נראה לומר שלפי המצב בדורו, שחלה הידרדרות בקיום התורה בכלל ובעניני הצניעות בפרט (כמבואר בספרו גדר עולם), לא רצה לכתוב בבירור אלא מה שאין בו שום צד היתר, והעתיק את שתי הדיעות במשפט אחד וסמך על המעיין שידקדק היטב בדבריו (ומסיים: הנלע"ד כתבתי). לפי דבריו, המ"ב הסתיר את כוונתו וסמך על בינתו של הלומד להבין את עומק דבריו, שהוא בעצם סובר שהשוק היא האבר התחתון. כלומר עשה את ספר המ"ב כספר קבלה שרק יחידי סגולה יודעי סוד יכולים להבינו ולרדת לעומק דעתו (ומכאן תשובה לאלו השואלים האם החפץ חיים עסק בקבלה).
בספר "בגדי תפארתך" הנ"ל מובאת דרך מקורית נוספת והיא שינוי סדר המילים במ"ב, וזה לשונו: פרסות הרגל עד השוק [ו(השוק) הוא עד מקום שנקרא קניא (ברך) בל"א] במקום שדרכן לילך יחף (ואז האזור שמפרסות הרגל עד השוק מגולה) מותר לקרות כנגדו (היינו כנגד האזור הנ"ל, אבל למעלה מכפות הרגלים חשיב שוק ואסור לגלותו או לקרות כנגדו, ואינו תלוי במנהג המקומות). כלומר הוא משכתב מחדש את דברי המ"ב (ולפי השיכתוב מסתבר שהמ"ב סובר שהשוק היא החלק התחתון) ואח"כ מסביר במפורש "שזה מה שבאמת הח"ח רצה לכתוב" (אך קרה מה שקרה ובאה יד המלאך ודחפה את ידו של הח"ח ובמקום לכתוב את הנ"ל כתב מה שכתב ואין להתייחס לדבריו). בדרך זו ניתן לשכתב את כל התורה כולה, כי הלא אנו יודעים יותר מכותבי הדברים מה באמת היתה כוונתם.
בדרך גאונית דומה נוקט בקונטרס "שוקיו עמודי שש" (ירושלים תשע"ב) המסביר שהמ"ב בא להגן על כבודו של הפמ"ג, ולכן משנה את דבריו וכותב בצורה נסתרת (שרק בעלי סוד יכולים להבין) את כוונתו והיא שבאמת השוק הוא החלק התחתון.
בקונטרס "התנהגות בין אנשים לנשים עפ"י הלכה" (ר' יוסף יצחק ראזענפעלד, מאנסי תשס"א) עמ' ע"ב כותב: "יש אומרים שדברי המ"ב האלו, לא הוא כתבם". גם זו שיטה מקורית ביותר. מהיום והלאה כל מה שלא נראה למאן דהוא בספר כלשהוא יכתוב בצידי הספר "לא הוא כתבם" ושלום על ישראל.
ואציין, כי אפי' אם נניח שיש במשנ"ב איזו שהיא שגגה או טעות סופר, הרי המשנ"ב חוזר על דבריו בסימן קכ"ח ס"ק ט"ז "בתי שוקים (מה שאנו קוראים מגפיים) – הוא מנעלים ארֻכים המגיעים עד ארכובות הרגל, היינו סמוך לשוק…" ולא מסתבר שהמשנ"ב יחזור על אותה שגגה בדבר מיקום השוק פעמיים.
וכדי להמחיש את גודל הזעזוע מהיחס המחפיר לדברי המשנ"ב מצידם של הנ"ל, נצטט את הר"ח גורדזינסקי בשו"ת אחיעזר, פרקי חיים תר"ע: "לאחר שיביע הח"ח את דעתו, מצווים אנו לא לחלוק על דבריו כנאמר לא תחלוק על רב".
וכן כתב הגאון ר' אלחנן וסרמן בתולדות הח"ח עמ' תע"ח "דברי הח"ח הם כדברי הראשונים שאין לאל ידי האחרונים ואפילו הגדולים לחלוק עליהם".
וכן בספר שיעורי משמר הלוי על מסכת ערכין, (משה מרדכי שולזינגר, ב"ב, תשע"ב עמ' רכ"ב) כותב: "יש לדעת, אין כזה דבר טעות במ"ב… וסיפר שפעם נפגשה בת מבית יעקב עם בחור ישיבה, והבחור אמר לה שלפעמים מוצאים טעויות במ"ב. הלך אבי הבת אל הרב שך זצ"ל וסיפר לו דברים כהווייתן, נזדעזע מרן זצ"ל ואמר לו נחרצות, מיד תלך ותנתק את השידוך… כי לדבר כך זה גובל באפיקורסות".
במשנ"ב המבואר ברכת אשר מר' אפרים פאדאווער (ברוקלין, תש"ע) עמ' 62, כללי הפסק בנוגע להמ"ב והבה"ל כותב ששמע בע"פ מהגאון ר' חיים קנייבסקי: "שאלתי את הגר"ח אם אמת הוא מה שאומרים שכשנדמה שיש סתירה בין דברי המ"ב במקום אחד לדבריו במקום אחר, שאפשר לתרץ ולומר שאחד מהם נכתב ע"י הח"ח בעצמו והאחר ע"י בנו או חתנו ושהם כתבו דינם ע"פ מקורות אחרים? והשיב לי רבינו שליט"א (ר"ח קנייבסקי) שאינו אמת כלל, ובשום אופן א"א לתרץ כן… והוסיף לי… שאף שאמת הוא שיש סימנים במ"ב שעיקרם נכתבו ע"י בנו או חתנו זצ"ל, מ"מ הח"ח עבר עליהם בעצמו והסכים עליהם. ונמצא שבסופו של דבר כל המ"ב יצא מתחת ידו של מרן הח"ח זצ"ל בעצמו…"
וכן בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב… והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו…
ונסיים בדברי החזון אי"ש הידועים בקובץ אגרות ח"ב אגרת מ"א: "סוף דבר ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו הב"י ומ"א והמ"ב… היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית".
לגבי מה שדיברו לעיל על דת יהודית,
אם יורשה לי להעיר, דבר ראשון יש לדעת כל אשה שהולכת עם מטפחת ללא רדיד עוברת על דת יהודית כמבואר בשו"ע ובפוסקים ותצא בלא כתובה!
ההיתר היחיד ללכת ללא רדיד כיום הוא בגלל הטענה שכיום השתנתה הדת יהודית (שזהו בהחלט שייך, כמו שביאר בטוב טעם אחד המגיבים) ומנהג בנות ישראל הצנועות ללכת עם מטפחת בלבד ולכן מותר ללכת כיום ללא רדיד.
והשתא דאתית להכי, מנהג רוב בנות ישראל הכשרות ללכת עם פאה (גם אם למישהו זה לא נראה …), וודאי שזהו (גם) הדת יהודית כיום.
ולסיכום: אי אפשר לאחוז את החבל משתי הקצוות.
מי שמנהגו ללכת עם רדיד (שאל) מעל המטפחת כמו שבאמת הלכו פעם, מצוין ותבוא עליו ברכה. אבל מי ששינה את דת יהודית [או ליתר דיוק טוען שהשתנה כיום הדת יהודית] שכתוב על זה בהלכה כאמור לעיל שתצא בלא כתובה, מוכרח יהיה להסכים שרוב הנשים כיום הכשרות והצנועות הולכות עם פאה, ויש בכך גם הידור כמבואר בדברי האחרונים, ואכמ"ל.
ואם כן, אף אם נוהגין בקהילתו ללכת רק עם מטפחת, עליו להפסיק עם תעמולת ההפחדות השקר והכזב כאילו רוב בנות ישראל פרוצות (ח"ו), ומוטב נהיו שוגגין… ועוד שטויות מסוג זה, ולקבל את האמת ממי שאמרה.
לעניות דעתי כמה דברים בנושא:
א. ההוכחה הניצחת לזה ש ״דת יהודית״ חייבת להשתנות לפי המקום והזמן, זה שאם ניקח לדוגמה אשה יהודית וצנועה מארצות ערב, ונעביר אותה כמו שהיא לאירופה, לא משנה כמה היא מכוסה, היא לא תהי׳ צנועה! ז.א. צניעות זה לא רק כיסוי הגוף, אלה גם שלא תמשוך אליה צומת לב!
כלומר אשה יהודיה צנועה שומרת על הגדרות הצניעות של התורה (דת משה) ודואגת לא לבלוט בסביבתה (דת יהודית)!
אותו הדבר לגבי הזמן – לא ניראה לי שאם אשה תתלבש בשמלות שלבשו לפני 200 שנה, ככל שלא יהי׳ צנועות, תחשב לצנועה בימינו!
ב. לצערי הרב, רוב המתעסקים בשאלות צניעות של נשים בימינו (למעט רבנים גדולים וגדולי הדור) ניראה שהשתבשה דעתם, והם אחוזים באופן כמעט חולני בנשים!!! כלל ראשון הוא לא להסתכל בנשים בכלל!
למה זה מעיק כל כך להרבה אנשים איך נשים ניראות מסביבם?! הרי אתה לא הולך לתל אביב וזועק שכולם פרוצות!! קל וחומר בשכונות חרדיות אל לך להביט ולחפש כל הזמן ״מה לא בסדר״ באשתו של פלוני!!!
לעניות דעתי, דבר ראשון שצריך להתחיל לתקן, זה הבעיה של אותם דברים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם! וכל השאר יבוא ב״ה אחרי!
השאר תגובה