היי שלום יש לי קצת התלבטות עם עצמי ..לפני כמה ימים דיברתי עם מישהי בעבודה שלי ואיכשהו הגענו לדבר על כל הנושא של הומאים ולסביות ואצלי בראש זה אסור כי ככה כתוב בתורה כאילו אין בעיה שיש לך את המחשבות האלה אבל את המעשה אסור לעשות, ולא הצלחתי להסביר את עצמי כאילו איך אפשר להסביר את זה למישהו שלא שומר מצוות כאילו חוץ מזה שזה כתוב בתורה לא הצלחתי לחשוב על שום הסבר אחר למה זה לא טוב או אסור…אנשים מאמינים אומרים שכל אחד והניסיון שהוא קיבל אז מי שחי עם גבר הוא כאילו נכשל בניסיון ונכנע ליצר אבל זה קורה לכל אחד בחיים זה כמו שאני אכשל בשמירת נגיעה אף אחד לא יבוא ויגיד שאני תועבה וכל מיני דברים כאלה השאלה שלי למה החטא שלהם יותר גרוע משלי או משל כל אחד אחר שנופל למה לכל חאט אחר מתייחסים בסלחנות ואומרים "שבע יפול צדיק וקם" ולחטא שלהם אין סלחנות בכלל ויוצאים נגדם יותר מכל אחד אחר שחוטא..אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי פשוט זה הציק לי כמה ימים…תודה:)
תשובה:
שלום רב,
אני מזדהה מאד עם התהיות שלך. גם אני לא בטוח כלל שהעובדה שאין לדבר הזה כל סלחנות בחלקים נרחבים מהציבור מגיע מהמקום הנכון והראוי. אישה שבגדה בבעלה או שעזבה את בעלה ולפני הגט כבר חיה עם מישהו אחר, הוא איסור חמור בהרבה מהאיסור הזה. ובכל זאת במקרים אלו נשמע שבציבור יש מעט יותר סלחנות.. הפרשנות שלי לתופעה הזו, אינה כלל מהפן ההלכתי, אלא אני סבור שהסיבה לכך הוא העובדה שדבר כזה פסול בהרבה קהלים בעולם אלא שעוטפים את זה בעובדה שבתורה כתוב שזה "תועבה" אבל לא נראה לי שזה מגיע מאמת בחרדת האיסור החמור, משום שלצערינו ישנם איסורים חמורים יותר שכנראה לא מספיק מזעזים את המזועזעים ממשכב זכר.
יתרה מזו, בתורה כתוב "תועבה" גם על מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, או גם על אישה שזינתה וחזרה לבעלה. שהם ודאי איסורים פחותים בחומרתם מאיסור אשת איש שלצערינו אינו מספיק מקפיץ אנשים.
אגב, כל זה הוא רק במשכב זכר, אבל במין ההפוך, כלומר, לסביות, אין איסור דאורייתא מוגדר. הגמרא רק אומרת שזה כמעשי ארץ מצרים. כלומר דבר מתועב, אבל אין בזה איסור מן התורה.
יש הסוברים שהאיסור בלסביות, הוא מדאורייתא. מחילה מהרב בכותב, אבל יש הסוברים שאיסור לסביות (קרבת יחסים בין נשים) הוא איסור מדאורייתא. כן הוא בספר שורת הדין, היוצא ע"י מכון שירת דבורה. במאמר של אחד הדיינים בו כפה גט על אישה בעניין זה, ובתחילת המאמר, מביא את מקור האיסור, ואכן מנה שם כמה מהפוסקים הסוברים שהאיסור בדבר הוא מן התורה.
ישר כח. אין לי את הספר הנ"ל ואשמח אם תביא את המקורות שאומרים שזה איסור דאורייתא. ברמב"ם טור ושו"ע (אבה"ע סי' כ' סעי" כ') משמע שזה דרבנן. וכך גם פוסקים שאין היא נאסרת לכהונה, עפ"י הגמרא ביבמות עו שזה פריצותא בעלמא
צריך לדעת שענין החטא הוא לפי מה שנכתב בתורה הקדושה ולא לפי הבנת בני אדם, היינו חטא של סקילה חמור יותר מחטא של לאו ושל לאו חמור יותר מחטא של עשה -גם אם שני החוטאים היתה להם התמודדות שווה עם יצרם, חטא היא מציאות של אסון אשר קבע הבורא בבריאה והעובר עליו נכנס לאש, ואפילו בשוגג, מביא קרבן וחייב כפרה כי אש היא עד אבדון תאכל ח"ו.
אמנם כמובן כל מעשה נשקל לפי הנסיבות והסביבה של כ"א, אבל חומרת החטא היא על גם פי ערכו העצמי, השי"ת יצילנו.
ברור. אבל גם חילול שבת יש סקילה ואני לא רואה את אותם אנשים מזדעזעים מחוטאים אלו. בכל אופן, העובדה שהעונש שהאיש ישלם על מעשיו תלויה בהרבה דברים מסביב אכן כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה, וזה נתון שקיים אך ורק אצל הברא יתברך כפי שכתב הרמב"ם.
נכון שגם חילול שבת זה איסור סקילה כמשכב"ז אך אעפ"כ מצינו בסנהדרין פרק הנשרפין (דף פב) ואלו שמצילין אותם בגופן הרודף אחר נערה המאורסה וכו' וכו' ואחר הזכר. אבל המחלל שבת והעובד עבודה שזה אין מצילין אותם בגופן.. חזינן מהכא דייחסו לו עונש חמור יותר משאר חייבי סקילה כשבת ועוד.
זה לא ראיה לחומרת העוון אלא לכך שהוא פוגע באדם אחר בעת קיומו.
השאר תגובה