א. ידוע שיש מבני ספרד ובני תימן שאוכלים מצות רכות אך יש שפקפקו בזה, אם הרב יוכל לכתוב הפולמוס בזה בקצרה או מקורות לכאן או לכאן.
ב. אדם שאכל את רוב כזית בהסבה אך לא כולו, האם גם הוא צריך לחזור ולאכול בהסבה (אם אפשר גם מקורות)
תשובה:
שלום רב
אין ספק שמצה רכה באופן תיאורטי כשרה, אם נעשתה תוך שמונה עשרה דק' ונאפתה היטב עד שלא נמשכים ממנה חוטי בצק ואין בה סימני חימוץ וכו', אלא שקהילות אשכנז חששו לכך שאנו לא בקיאים די הצורך בשעיית מצות אלו, שודאי יאפו די הצורך מבפנים, וגם מבני תימן כידוע יש שהתריעו על כך ונמעו מאכילתן, ראה ס' עריכת שולחן להרב קרח סי' תנט שצעק על זה ככרוכיה.
לא מצאתי מי שדן בפירוש אם ברוב כזית מצה בהסיבה יצא ידי חובתו, אולם מסברא נראה שזה לא מועיל, שכן דין רובו ככולו נאמר בדברים שיש להם תוצאה, למשל כאשר דנים על מקום אם הוא מגודר או פרוץ לענין דיני עירובין, אומרים רובו ככולו לקבוע שהמקום כולו מגודר על ידי כך שיש לו רוב מחיצה, או לענין שחיטה שהחיוב הוא חיתוך הסימנים שדי בזה ברוב סימנים. אבל בדבר שהשיעור הוא בעצם המצוה לא שייך דין זה, וכמו שלא שייך לומר שבאכילת רוב כזית מצה יחשב שקיים מצות מצה, כך לענין מצות ההסיבה. אף שיש מקום בסברא לחלק בין הנדונים ולומר שהדבר תלוי בעיקר גדר חיוב ההסיבה, אם הוא מצוה בפני עצמה, שיאכל בהסיבה, או שהוא דין באופן קיום מצות אכילת המצה, שאז שיעור הכזית אינו חלק ממהות המצוה וכיון שרובה נאכלה בהסיבה די בכך. אבל כיון שלכאורה היא מצוה בפני עצמה, שאל"כ אין טעם לחזור ולאכול כיון שכבר קיים מצות מצה מדאורייתא, ממילא נראה שגם השיעור הוא בעצם המצוה.
